פרחים בקנה

הסיפור מתחיל רחוק
יהושע בן נון, נאבק בחמשת מלכי האמורי, (ספר יהושע פרק י'). כל הלילה עלה עם צבאו מן הַגִּלְגָּל, בבוקר התנפל על צבא המלכים ורדף אותם עד מַעֲלֵה בֵית-חוֹרֹן, עֲזֵקָה, וּמַקֵּדָה. אבל אז, עוד בטרם הושלמה המלאכה, ירד הערב. יהושע לא התבלבל, הרים אנטנה, ושידר ישירות לגורמי השמיים, פקודה שעמדה בניגוד להוראות ההפעלה שקיבלו ביום הִבָּרְאָם: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע, י', פסוק י"ב). וזה עבד: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו" (אותו הפרק פסוק י"ג). זה הסיפור שהבריק בראשו של דודו ברק, כשכתב את "פרחים בקנה". מיד נגיע...

בנות בצריח
"זה היה ב-1970 - סיפר לי דודו ברק - ידידנו אפי נצר, ביקש ממני לכתוב מעין שיר-המנון ללהקת חיל התותחנים שעמדה לצאת בתוכניתה השניה, לה-בומבה". (התכתבות ערב חנוכה תשע"ח 2018). לטובת השיר גייס דודו ברק את הסיפור התנ"כי שסופר לעיל, ונתן לו היבט עתידי. מה יקרה עם השמש והירח, לא ביום קרב, אלא ביום השלום.

ברק היה אז בנקודת מפנה משמעותית בחייו וההזמנה הזו הגיעה ממש בזמן. הוא בדיוק חזר מלימודי טלויזיה בברודווי והחל ללמוד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים: "בהיותי פרח סטודנט, עסקנו, אנו הסטודנטים, בדמויים, מטפורות ושאר אֲבִיזָרֵיהוּ". כך הסביר לי את השימוש בדימוי התנ"כי בשירו. הימים היו עדיין ברוח האופוריה של מלחמת ששת הימים, אך התחושה שאויבינו ישיטו יד לשלום, הלכה והתפוגגה לאור אירועי מלחמת ההתשה בתעלה. 

יהושע בן נון השתלב מצוין בעולם הדימויים שחיפש הסטודנט הצעיר. בהשראת מקרה "שמש בגבעון דום", כתב לנו דודו ברק, כיצד גם ביום השלום, ישתנו סדרי בראשית ושוב ישנו גרמי שמיים את מהלכם: "הַשֶּׁמֶשׁ יִדּוֹם בֵּין עַזָּה לְרָפִיחַ, יָרֵחַ יַלְבִּין עַל פִּסְגַּת הַחֶרְמוֹן". מכאן כבר המשיך השיר וזרם.

והיה בשיר הזה עיבוד נוסף לדימוי תנ"כי מוכר. אנו מכירים הייטב את חזון הנביא ישעיהו: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת" (ישעיהו ב' ד'), באותה הרוח שינה דודו ברק את יעודו של קנה התותח, ובמקום פגזים הוא ישא לאחר בוא השלום, פרחים. בצריח הטנק (או התותח המתניע) ישבו אז הבנות ולא חיילים.

פרחים בקנה
מילים: דודו ברק, לחן: אפי נצר

כְּשֶׁאָבִיב נִרְדַּם יֵעוֹר בְּחִוָּרוֹן
בִּשְׂדוֹת הָאֵשׁ יִתַּם הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן
וּבֹקֶר נֶהֱדָר מִן הַבִּקְעָה לָהָר
אָז יַעֲלֶה בְּזֶמֶר וְרוֹן

הַשֶּׁמֶשׁ יִדּוֹם בֵּין עַזָּה לְרָפִיחַ
יָרֵחַ יַלְבִּין עַל פִּסְגַּת הַחֶרְמוֹן
פְּרָחִים בְּקָנֶה וּבָנוֹת בַּצְּרִיחַ
יָשׁוּבוּ לָעִיר חַיָּלִים בֶּהָמוֹן

יַלְדָּה אַחַת קְטַנָּה וּבְיָדָהּ זֵרִים
לָעִיר הַלְּבָנָה תֵּצֵא אָז בַּשִּׁירִים
וּלְחַיָּל נִרְגָּשׁ תָּשִׂים סַבְיוֹן בַּדָּשׁ
וְהַשָּׁמַיִם  כֹּה בְּהִירִים

הַשֶּׁמֶשׁ יִדּוֹם בֵּין עַזָּה לְרָפִיחַ...

הַחַיָּלִים לָעִיר יַגִּיעוּ בְּעַם רַב
עִם נְעָרוֹת וְשִׁיר וְעִם פִּרְחֵי זָהָב
וְכָל אֲשֶׁר  אֶתְמוֹל יָדַע מַכְאוֹב וּשְׁכוֹל
לֹא עוֹד  יֵדַע שַׁלֶּכֶת וּקְרַב

הַשֶּׁמֶשׁ יִדּוֹם בֵּין עַזָּה לְרָפִיחַ...

הנה הביצוע המקורי, מהאתר של דודו ברק. שרה להקת התותחנים משנת 1970. הסולנית היא יהודית שוורץ ולצידה הלהקה, ובה בין השאר, שלושת חברי מה שיקרא בעתיד "הכל עובר חביבי", עמי מנדלמן, קיקי רוטשטיין ויובל דור. הקלידן היה, יוני רכטר.

וכאן צצה לפתע... נעמי שמר
בדימויים האלה לא תמו מקורות ההשראה לשיר. מאיפה בא הרעיון לשים פרחים בקנה? הנה לכם גילוי חדש ומפתיע. דודו ברק כתב לי (באותו המכתב מחנוכה של שנת 2018): "זה היה בראשית הקריירה שלי כשעוד הושפעתי מיצירות קודמיי. השיר הושפע משורה נהדרת של נעמי שמר 'ובכל קנה רובה פרח ינוע'. כך כתבה בשירה 'יום ח' בשבוע'". היום השמיני בשבוע, היום שעדיין לא הגיע, הוא, הוא, יום השלום, היום בו ישנו השמש והירח מהלכם. 

"השיר (יום ח' בשבוע) נכתב ב-1956 - סיפרה נעמי שמר - ביוני, עוד לפני מבצע סיני". יש בשיר יסוד כמעט נבואי: "אז על גב חמור אל עזה נעבור, ולחוף ירדן 'נחנו ננוח... ובסיני נקימה קיבוץ". עזה היתה רחוקה אז הרבה מעבר למיקומה הגיאוגרפי, הירדן זרם ברובו בשטח מדינת ירדן, ועל קיבוץ בסיני אפילו לא חלמו. אבל יצויין כי השיר, לא צפה את כיבוש הרצועה וחצי האי סיני, כמה חודשים אחר כך, ושוב בששת הימים, אלא דיבר על השלום שיביאנו למקומות אלה.

השיר בוצע לראשונה על ידי להקת פיקוד המרכז של שנת 1957-8 עם הסולנית רחל כוחלני. זה הביצוע ששמע דודו ברק. משם נקלט בו הפסוק על הפרחים בקנה. זה הופיע אפילו על עטיפת התקליט. חייל שרובהו מאחור ובידו מוגש קדימה, פרח. היה זה ביצוע באוירה צבאית מאד, בעיבוד ברוח שנות החמישים של אריה לבנון.

אני אוהב מאד את השיר הזה, הכרתי אותו בביצוע המקורי, אבל התאהבתי בו בביצוע מאוחר יותר. ב-1981 פרסמה נעמי שמר את התקליט "על הדבש ועל העוקץ", שבו כל השירים היו בביצועה. התקליט זכה להצלחה ענקית. והנה, בצד השני, לקראת הסוף, נחבא בפינה, השיר הזה, "יום ח' בשבוע" והפעם באוירה אחרת לגמרי, בנימה מאד מאד אישית. הפזמון החוזר, הצבאי הקשוח, הושמט מהשיר ובין הבתים נוספו אמירות של נעמי שמר על התקופה ועל השיר הזה עבורה. היא הגישה אותו ברַכּוּת מופלאה, באוירת בלוז, בליווי שלישיית ג'אז קלאסית ובה, פסנתר בנגינתו של המעבד, משה זורמן, סקסופון מתלטף וקונטרה-בס עמוק וחם.

פרחים בקנה יוצא לדרכו
בספרו "היום היום" (הוצאת פרינטיב ירושלים) כתב דודו ברק (בעמוד 101) שהשיר הוקלט כשהסולנית הזהובה יהודית שוורץ חולה וצרודה. אז אפי נצר הורה לה: "תצעקי והקול יצא", וכמו שממשיך דודו ברק: "היא צעקה את השיר לדורות". זה יצא ואפילו נתן לשיר כוח ועד היום הוא מזוהה עם קולה.

השיר הצליח מיד. שולב במצעד הפזמונים של "הגל הקל" וצעד שבועיים בראשו (על פי ויקיפדיה ואתר "המכלול"). במצעד שירי הלהקות הצבאיות של כל הזמנים שקיים הערוץ השני בשנת 2004, ניצב השיר במקום החמישי (אחרי החבורה המכובדת של, הילדים של חורף 73, שיר לשלום, הרעות ומה אברך). הוא משולב בשידורי יום העצמאות ומועדים אחרים, לאורך השנים זכה לגירסאות נוספות. רותי נבון, אתניקס, סבלימינל, הוא שולב בסדרת הטלויזיה "ירוקות" ואפילו החמישיה הקאמרית "הסתלבטה" עליו. 

השיר קידם מאד את יוצריו, דודו ברק ואפי נצר, הממשיכים לעשות חייל עד לימים בהם נכתבות שורות אלה. יהודית שוורץ אותרה על ידי חוקר הזמר, עיתונאי התרבות דודי פטימר, שראיין אותה לאתר "דודיפדיה" שלו. לימים - גילה פטימר - חדלה להופיע והיתה לקוסמטיקאית ושמה ג'ודי ריבר.

שירה בציבור ב-30,000 רגל
בשיחה שקיימתי עם אפי נצר במלאת לו 90 (14.8.2024) סיפר לי על אחד הביצועים המיוחדים של השיר הזה. בגובה 30,000 רגל (כ-10 ק"מ): "זה היה באמצע שנות ה-80, חברת בריטיש איירווייז הודיעה, על תחרות הרעיון המוזר ביותר בטיסה. אני זכיתי במקום השני בכל העולם, כשארגנתי שירה בציבור במהלך טיסה מלונדון לישראל. הבאתי אקורדיון, הדפסתי שירון ושרנו בגבהים. זה היה מעין שיא גינס כזה". ומי זכה במקום הראשון? "אחד העלה לטיסה אריה. אני לא מבין מה מיוחד בזה...".

השיר חוזר ועולה למרכז הבמה
אחת לכמה שנים חוזר ושב השיר לקדמת הבמה. אם בעקבות עוד ביצוע שלו שיוצא לאור, ואם בגלל מבצע צבאי או מלחמה שמחזירים אותו לחזית. במהלך "חרבות ברזל", סקר דודי פטימר (תרבות מעריב 26/05/2024) ביסודיות את קורות השיר, לאור משמעותו במלחמה: "הרלוונטיות שהשיר תופס באזכורו את 'עזה ורפיח', אבל לא רק, הפכה אותו (שוב) לאקטואלי".

וכך סיכם דודו ברק את קורותיו של שירו: "תחילה לא נתתי דעתי ליוקרתו של השיר. רק לאחר שנים, כשהשיר תפס תאוצה, הבנתי שכנראה חדר ללבבות, והיום אני שבע נחת ממנו".

בשנת ה-60 למדינה ואנו אחרי האינתיפאדה הראשונה, והשניה, כתב דודו ברק בית נוסף לשיר: 
כִּכְלוֹת שָׁנִים אֵין קֵץ הַקְּרָב עוֹד לֹא נִגְמַר
פָּגָז שׁוּב מִתְפּוֹצֵץ בַּשּׁוּק וּבַכִּכָּר
אֲבָל אֲנַחְנוּ כָּאן עִם קְנֵה תּוֹתָח מוּכָן
עַד יוֹם שָׁלוֹם יִזְרַח וְיוּאַר

הַשֶּׁמֶשׁ יִדּוֹם בֵּין עַזָּה לְרָפִיחַ...