נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה

"עננים על ראשינו, הרוח איתן, המלאכה נעשתה חי שמיים..."
שיר ענק, המנון ההעפלה, רבים ידעו לדקלם אותו הרבה לפני שזכה ללחן. איזה כח יש במילותיו. אולם, מה ראה אלתרמן להשיב לקפטן איטלקי? מי היה הקפטן? באיזו הזדמנות כתב לו?
מרבית התשובות לשאלות ניתנו לי על ידי מרדכי נאור בשיחותינו ובספרו הטור השמיני (הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת ת-א) שהוא מעין פרשנות לטורים האקטואליים שפרסם אלתרמן בשליש האמצעי של המאה העשרים, ובראשם הטור השביעי. ומדוע הספר נותן רק את "מרבית התשובות", כי מסתבר שאכן, לא כל השאלות פתורות, חלקן משמעותיות ביותר.

הנה הסיפור וכבר בהתחלה, יש כמה דברים לא מובנים מאליהם.

אז מה קרה שם
למי שגדל על כך ששנאה גדולה היתה בינינו לבין הבריטים, מוזר לשמוע שבליל חג המולד 1945, התקיימה בקפה פייבלמן שבנהריה מסיבה בהשתתפות חיילים בריטיים ובנות מנהריה. ובאמת, על זה אנחנו לא שומעים הרבה, אך אירועים כאלה התקיימו. הענין הוא שהפעם היה לבנות עוד תפקיד חשוב. הן גויסו באותו הבוקר למשימה סודית. לשמח את החיילים ולהשקותם ביין על מנת שלא יבחינו בהגעתה של הספינה חנה סנש "אותו לילה על חוף נהריה". המסיבה התקיימה והיתה כנראה מוצלחת, שכן המעפילים שהגיעו ונחתו בחוף, נעלמו בישובי הסביבה.

לא כך קרה לספינת המעפילים עצמה הספינה החורקת שנרכשה בראשית דצמבר באיטליה, הותקנה במהירות לאכלס את המספר הדמיוני של 252 מעפילים ועשתה דרכה ארצה במתכוון כדי להגיע ב- 25 בדצמבר, שהוא ליל חג המולד, שבמהלכו כאמור, הושקו שומרי הלילה ביין ובוויסקי ו"נרדמו בשמירה". אלא שכשהתקרבה אל החוף, נתקעה הספינה בחול. עלתה על שרטון. הפלמ"ח הגיע יחד עם תושבים מהאזור, המעפילים הורדו בחבלים וכפי שנאמר פוזרו כהרף עין בישובים. מנגד, הובהר לקפטן אנסלדו שאין לו יותר אוניה ושאם הוא לא רוצה לבלות את שארית החג בבית מעצר בריטי, ייטב לו לנטוש ספינתו ולהצטרף אל היורדים לחוף. הוא הצטרף, הגיע עם צוותו לקיבוץ יגור ומכאן מתחילים הדיווחים הסותרים.

על פי מסורת עקשנית התקיימה באותו הלילה מסיבה בהשתתפות הקפטן ויש אומרים גם אלתרמן עצמו. מספר מרדכי נאור: "שעות וימים בזבזתי על חיפוש מישהו שהיה במסיבה הזו. היכן היתה? מי השתתף בה? לפחות על שלושה מקומות יש טוענים שבהם התקיימה, עברון, בית אורן ויגור". רב החובל העברי של האוניה, הלל ירקוני, טוען (בספר, ספינות מעפילים מ-א' עד ת' הוצאת גוונים) שהמסיבה לא היתה באותו הלילה ולא על החוף, אלא בכלל כשנפרדו מהקפיטן לאחר שהסתיימה הפרשה כולה. וממשיך ד"ר נאור: "חיים גורי אמר לי שהיה עוד מקום שבו התקיימה המסיבה. בראש של אלתרמן..."

הבהרה - אחד הקיבוצים שחבריו השתתפו בהורדה, היה עברון. יש לכך הוכחות לרוב בקיבוץ ומחוצה לו ואין על כך ויכוח. הויכוח הנזכר לעיל הוא על מיקום המסיבה שלאחר ההורדה.

אם נלך בכל זאת על פי אלתרמן, במסיבה שהיתה או לא, הוא שמע את את הקפיטן אנסלדו, שכבר היה שתוי לא רע, נושא נאום ציוני על זכותו של העם היהודי למדינה משלו, ועל בטחונו שכך יהיה לאחר מה שראה באותו הלילה על חוף נהריה.

אלתרמן ענה לו. שאלתי את ד"ר נאור, מדוע קרא לשירו "נאום תשובה"? שהרי הקפיטן אמר בדיוק את מה שאמר אלתרמן, "יש פה קונסטרוקציה לא ברורה" הודה מרדכי נאור.

על גלגולי השיר

ככל דבר בפרשיה הזו, גם השיר עבר תלאות פתלתלות.
את תשובתו לרב החובל האיטלקי ביקש אלתרמן לפרסם ב"טור השביעי", שכדרכו היה מתפרסם בימי שישי. יום שישי הסמוך לאירוע היה ה- 4.1.1946. אולם הצנזור הבריטי לא אישר את השיר ודרש לשנותו. בשיר נעשו שינויים, כנראה שלא רק משיקולי צנזורה ("אלתרמן קיבל פריבילגיה של שבועיים לשפץ את השיר" מחייך מרדכי נאור), ומה שאנו מכירים זה את מה שהתפרסם בסופו של דבר, לא ביום שישי אלא ביום שלישי 15.1.1946. היה זה בגליון עתון דבר שהוקדש לקליטה ועליה. אבל שימו לב, אחד מהמוכרים בשירי הטור השביעי בכלל לא הופיע במסגרת הטור השביעי...

סוף סיפור האניה
הצוות הוסתר כמה ימים עד שהוחזר לאיטליה בספינת סוחר. בזמן שהייתם לא חדלו להתלונן על השיעמום ועל שאין להם... יין. נאור: "הביאו להם את יין הפטישים שלנו וזה כמעט הרג אותם".

האניה חנה סנש ננטשה על החוף (ראו תמונה למעלה), אך לא תאמינו, חזרה לשוט בימים. תחילה בחיל הים ואחר כך לצי הסוחר עד שלא היה מי שירצה להפעיל אותה ונגרטה לגרוטאות. דומני שהיום היו משמרים אותה.
טרם עזיבת החוף, בעוד האניה על השרטון, הושארה עליה כרזת ענק, השמורה עד היום במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה "מצבה לשישת המליונים... אות קלון לממשלה הבריטית" (ראו בתמונת הרקע להקלטה הראשונה).

​והשיר המזומר
הלחן הראשון לשיר נכתב קרוב לפרסומו, על ידי נחום נרדי. שרה אותו הזמרת שרה יערי. עם השנים הלחן נשכח, והנה אנו גואלים אותו כאן. לחצו להאזנה.

בשנת 1973 חגגה המדינה חצי יובל ולהקת הנח"ל העלתה לקראת שנה זו תוכנית שחלק משמעותי בה הוקדש לפלמ"ח. שם התוכנית היה: פלנ"חניק (הלחמה של פלמ"חניק עם נח"לאי) ובמסגרתה הולחן השיר על ידי מנהלה המוסיקלי של הלהקה, יאיר רוזנבלום. מתוכנית זו אנו שרים גם את הבלדה על יצחק שדה (חיים גורי ויאיר רוזנבלום), השירים הרעות, והפרוטה והירח זכו בה לביצועים מחודשים. (גם מסביב למדורה נועד להשתתף בתוכנית אך נעדר ממנה. מדוע? לחצו על הקישור וקראו).

את השיר מגישים שלושה בנים מאותה הלהקה, גידי גוב (שאגב מפתיע בנגינה בגיטרה), אפרים שמיר (מפתיע בגזרתו הדקיקה), וראובן גבירץ. 
 

לחצו לצפיה בביצוע השלושה שעשו את השיר ללהיט עד היום הזה.

אכן שיר גדול, מרגש, מילים חזקות, לחן המנוני, אך כפי שכבר נאמר, גם טרם הזדמרוֹ, היה להיט. בדקלום. ראו כמה ביטויים ממנו נכנסו לשפתנו "עננים על ראשנו, הרוח איתן", "לחיי הספינות שבדרך", "עוד נשוב ניפגש על המים", המלאכה נעשתה", ויש עוד.

גם אני, עוד בטרם התפרסם הלחן, יכולתי לדקלם כמעט את כל השיר בעל-פה. מאיפה? נשבע לכם. אמא שלי היתה מדקלמת לי אותו לפני השינה.

הנה מאתר שירונט מילות השיר נאום תשובה לרב חובלים איטלקי אחר ליל הורדה. (כפי שתראו, השם באתר הזה אינו מדויק...).

ולסיום - אותו סיפור-רון בגירסה נוספת

את הסיפור הזה סיפרתי גם בפינה שלי בתוכנית ערב השבת של שמעון פרנס בגלי צה"ל. הנה הקלטת הפינה: