הרצל וכל האדונים

בשנת 1972 היו הלהקות הצבאיות אחרי השיאים הגדולים של שנות ה-60. הציבור אהב אותן מאד וביקש דברים חדשים, קציני החינוך של כל הלהקות חיפשו כיצד לחזור ולהפתיע. באותה השנה ציין העולם היהודי מלאת 75 שנים לקונגרס הציוני הראשון (שהתקים כמו שבטוח זכרתם, בשנת 1897). בגייסות השריון קיבלו החלטה אמיצה. תוכניתה הבאה של הלהקה שלהם תתייחס לתאריך הזה של 75 שנים לקונגרס, ושיעשו זאת בצורת... מחזמר.

"אז מה אם הוא חזה שתהיה מדינה?"
היתה זו התוכנית ה-13 של הלהקה ולכן כונתה "תוכנית הבר מצוה", (יורם טהרלב ידע כמובן שצריך לומר "תוכנית בר המצוה" ולא "הבר מצוה" ובכוונה חייך ושם את ה' הידיעה במקום היותר קרוב ללשון הציבור). שמה של התוכנית היה "שיר-יון-הרצל". אל הדגל נקראו הטובים ביותר בתחום. המנהל המוסיקלי, שגם הלחין את רוב השירים היה, יאיר רוזנבלום, יוצרים נוספים שגויסו למשימה היו משה וילנסקי, שלום חנוך, וגם יורם טהרלב.  הוא תרם למופע שלושה שירים חדשים שהמוכר והמצליח מכולם הוא השיר "הרצל", הידוע אולי יותר, על פי מילותיו הראשונות, "הרצל וכל האדונים הנכבדים".

טהרלב ידוע כאחד מגדולי הכותבים של "היסטוריה בחרוזים". רבים משיריו עוסקים בגיבורי עברנו הלאומי ובהיסטוריה בכלל. הוא כתב על, יואל משה סלומון, בן גוריון, על דמויות תנ"כיות כמו יונה הנביא,ו-משה משה, וגם על גבעת התחמושת, רכבת העמק, בלילה בחאן בחדרה, אז למה שלא יכתוב גם על הקונגרס הציוני?
הנושא, שבעצם נראה די מַשְׁמִים, קיבל אצל טהרלב חיים חדשים ועכשויים, שעוד תוגברו, בלחנו התוסס של יאיר רוזנבלום ובעיבודו הקופצני. הציבור הרחב מכיר מהרצל בעיקר את אמירתו המפורסמת בדבר הרצון והאגדה, כל השאר כמעט ונעלם, במפגשים שלי עם קהל אני שומע לא פעם שאלה מתריסה: "אז מה אם הוא חזה?", "אז מה אם הוא אמר שתהיה מדינה?, "בגלל זה עושים ממנו דמות היסטורית?", נראה שאחרי השיר, גדל קצת הידע על פועלו של החוזה וברור שעשה הרבה יותר מאשר להגיד שיום אחד תהיה מדינה.

הנה השיר ששמו הרשמי הוא פשוט "הרצל" בביצועה של להקת גייסות השריון. (הסרטון מאתר היוטיוב של יורם טהרלב, לא מצאתי את שמו של יוצר הקליפ)

אז מה באמת הוא עשה?
כדרכו, תחקר יורם טהרלב היטב את פועלו של הרצל. אני מעריך שאת הרוב ידע גם לפני עריכת התחקיר. הוא חי את ההיסטוריה שלנו, את תולדות הציונות, הכיר את מנהיגיה וכדרכו חרז את פועלם והוסיף גם משלו. הנה קצת פרשנות משלי לכתוב בשיר. 

"הרצל וכל האדונים הנכבדים בבאזל יסדו את מדינת היהודים" - המהלך המעשי שהביא בסופו להקמת המדינה, יצא לדרך בקונגרס הראשון ב-1897 בבאזל.
"וולפסון ונורדאו ואוסישקין התוסס" - זו אכן השלישיה המובילה, שליוותה את הרצל בפעילותו לאורך הקונגרסים הראשונים ועד פטירתו.

הנה מה שכתב טהרלב על הדמויות המרשימות האלה והסבר קצר על איזכורן בשיר.

	"נורדאו הביא למדינה את הכבוד" - מקס נורדאו היה סגנו של הרצל.  נדבק ברעיונותיו ובקונגרס כבר היה סגנו. הוא זה שהגדיר שחזון התנועה הציונית הוא הקמת מדינה. הוא זה שטבע את הביטוי "יהדות השרירים" וקרא לעיצוב דמותו של יהודי אחר, עם כבוד, שיודע להגן על עצמו.
	"וולפסון הביא את הכספים (והחובות)" - דוד וולפסון היה איש כספים, סוחר ובעל עסקים מצליח.  התלהב מהרצל והיה לעוזרו. לקח חלק במסע הגדול לארץ ישראל, היה זה שצילם (בחוסר הצלחה) את תמונת הרצל והקיסר. נשיאה של התנועה הציונית לאחר פטירת הרצל.
	"אוסישקין הביא את המרד של הדור" - מנחם אוסישקין עמד תמיד בצד הארגוני. היה פעיל כבר באגודת "חובבי ציון". נפגש כמה פעמים עם הברון ובהמשך עמד בראש הקרן הקיימת. הביטוי "המרד של הדור" מכוון אולי לכך שאוסישקין היה ממובילי ההתנגדות לרעיון אוגנדה.
	ליאו מוצקין - נזכר בשיר רק בשמו, ללא תוספות והבהרות. הוא היה פעיל כעמיתיו שבהנהגה הציונית, והיה מיוזמי הקונגרס.
	"ביאליק הביא את אל הציפור" - בעין מחוייכת מביא טהרלב את המידע שלביאליק היה חלק בתקומת החזון הציוני. לראשון שיריו "אל הציפור" היה תפקיד עצום בהדלקת לפיד האמונה שאפשר לחזור למולדת הישנה שלנו. נכתב ב-1891 כשהיה ביאליק בן 19.
	"אחרת איך עבדול חמיד השני היה מתמצא בענין הציוני" - הסולטן העותומני שמולו ניהל הרצל את ההתדינות על מתן הצ'ארטר להקמת מדינה.

(מקור כל התמונות כאן, ויקיפדיה)

"נה, נה, נה..." - הפעם, גם לפזמון השיר מגיעה התייחסות. זוהי הברקה של המלחין יאיר רוזנבלום, שהוסיף בין הבתים, קטע מוסיקלי שלקוח היישר מהמשפט הראשון של... "התקווה". האזינו שוב ותבחינו בקלות שה-"נה, נה, נה" מושר במנגינת המילים: "כל עוד בלבב פנימה".

אם תרצו - מפגשיו הרבים של הרצל נזכרים בבית השני. הוא נע ונד ברחבי אירופה וכדבר השיר, פגש מנהיגים, שרים ובעלי תפקידים רבים. בסיום הבית נזכרת כמובן אמירתו הידועה "אם תרצו אין זו אגדה". האמירה שהיתה לסיסמא הופיעה בשער ספרו "אלטנוילנד" שיצא ב-1902. הניסוח העברי הוא של מתרגם הספר, נחום סוקולוב.

מאבקיו של הרצל בדרכו להגשמת החזון מוזכרים בבית השלישי. אעיר רק שלא ברור לי מדוע הזכיר כאן טהרלב גם את מונטיפיורי, אורי הייטנר, האיר את תשומת לבנו, בבלוג שלו, שמונטיפיורי נפטר כשהרצל היה רק בן 25, עדיין רחוק מהענין הציוני. 

משפחתו של הרצל גם היא נזכרת כאן. כמו שנכתב, היא חשה על בשרה את צרות הענין הציוני. ז'וליה אשתו, באה מבית עשיר והרצל השתמש בכספה לטובת פעילותו. לאחר מותו התגלה שניצל את כל חסכונות אשתו והמשפחה נותרה חסרת כל. התנועה הציונית סייעה למשפחה לאורך שנים.

ילדיו של הרצל הנזכרים בשיר, הם סיפור מורכב ועצוב בפני עצמו. להרצל וז'וליה נולדו שלושה ילדים. פאולינה סבלה מבעיות בריאותיות ונפשיות נאבקה בהתמכרויות שונות, ונפטרה ב-1910 ממנת יתר של תרופות. הנס חי חיים קשים, סבל מבעיות נפשיות והתאבד ב-1935 (אגב, ביום השנה לפטירת אביו). טרודה נישאה ונולדה לה בת. היא ובתה נכלאו בימי השואה במחנה הריכוז טרזיינשטט, שם נפטרה טרודה בשנת 1943. הבת, סטפני שרדה את המלחמה, אך גם היא סבלה מבעיות נפשיות והתאבדה ב-1946. בכך לא נותר להרצל כל צאצא ממשיך.

"חצה את הים ועל פרד הוא דהר" - כאן נזכר מסעו של הרצל לארץ ישראל בשנת 1898, כשנה לאחר הקונגרס הראשון. בהפלגה לארץ, עגן במצרים, סייר בסואץ לראות את הפלא ההנדסי, התעלה, שנחנכה כעשרים שנה קודם לכן. שם גם צולם רוכב עם חברי המשלחת (וטהרלב מגלה לנו שהיו אלה פרדות).

אך בניגוד לכתוב בשיר, בביקורו בארץ לא הגיע הרצל לגליל. מה שנכון הוא שהגליל וגם חיפה ומקומות נוספים, נזכרים בהרחבה ב"אלטנוילנד" ולמרות שלא ביקר בהם, הם מתוארים בדייקנות מופלאה. יותר מכך, הרצל מגלה כאן את יכולתו הנבואית ומספר על דברים שיקומו שנים רבות אחריו. בין השאר הוא מתאר את נמל חיפה ואפילו את הרכבל, את תעלת הימים (שעדיין נמצאת בתכנון), כבישים רכבות ודרכי תקשורת מודרניות שדומות לפקס ואפילו לאינטרנט.

"במקוה ישראל פגש את הקיסר" - על המפגש הזה נכתב ודובר רבות, ואין צורך שנרחיב עליו כאן. תובא רק תמונת המפגש שגם עליה כבר נכתב. את התמונה צילם דוד וולפסון הנזכר, כאמור, בשיר.

"הוא היה קצת בנימין והיה קצת זאב" - עוד הברקה לשונית של יורם טהרלב. הוא הבחין שבשמו של הרצל מסתתרים שני קטבים. מחד ה"בנימין", הצעיר בבני יעקב, האהוב, בנה של האישה האהובה, הרך, התמים, ומצד שני, ישנו ה"זאב". החזק, התקיף, הנועז, המנהיג. בברכת יעקב לבנין, ומשם גם לסמלו של השבט, בנימין הוא זאב. "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" (בראשית מ"ט, כ"ז).

"הרצל נתן למדינה את הלב" - ליבו של הרצל נזכר לאורך כל השיר. כל בית מסתיים בביטוי הקשור בלב. נתן את ליבו, פתח את ליבו, הציע את ליבו. ואכן, ליבו של הרצל היה חלק מהסיפור. היה לו כפשוטו, לב חלש מאד. אך לא היה זה חוליו היחיד, בויקיפדיה נמנים כך מכאוביו הרבים: "הרצל סבל מבריאות רופפת. הוא לא נשמע לרופאיו, שיעצו לו לנוח, וזאת אף שסבל מתסמיני מלריה, מחולשה, מכאבי ראש, מקשיי נשימה, מדופק לא סדיר, מהתעלפויות ומאיוושה בלב". בסופו של דבר מה שסיים את חייו היתה דלקת ראות שהסתבכה עקב שאר חולשותיו. הרצל נפטר ב-כ' תמוז תרס"ד - המועד נכנס ללוח השנה שלנו ומצוין כל שנה (התאריך הלועזי היה 3 ביולי 1904). 

והנה השיר
"הרצל" - מילים יורם טהרלב, לחן: יאיר רוזנבלום, נכתב עבור להקת גייסות השריון

לסיכום דומני אפשר לומר בבטחה, שהשיר עשה רבות להכרות עם דמותו של הרצל. הוא תרם להבנת פועלו ליסוד התנועה הציונית ובכך להקמת המדינה, וזאת הרבה הרבה מעבר לעצם הנבואה שיבוא יום ותקום מדינה.