אני חולם על נעמי

מזל או גורל? יד המקרה או יד מכוונת? איך מעוצבת ההיסטוריה? איך נקבעות הצלחות? הסיפור-רון הזה לא יעזור לנו בפתרון השאלה. גם אחרי קריאתו לא נדע מה היה קורה אם אותו רמזור היה מתחלף לירוק רגע אחד קודם, אם הנסיעה היתה במונית ולא בקטנוע? או אם היו שולחים שליח (למרות ש-Wolt עוד לא נולד)?
ומה הקשר לחג שבועות? רק שְמָן של גיבורות המגילה והשיר. אבל תודו שזה מתקשר לכך שזמן מה לאחר פרסום מכתב זה, מגיע חג שבועות, וזה תירוץ נאה לספר על השיר היפה הזה, שעשה לנו היסטוריה.

זה התחיל במוסיקה
השיר החל דרכו בצד המוסיקלי, והצד הזה היה שייך לדוד קריבושי. עד שיצא השיר בשנת 1968, כבר הספיק קריבושי בן ה-24 לנגן בלהקת חיל האויר, לעבוד עם אריק אינשטיין, יפה ירקוני, שייקה אופיר, ולשגר את אחד מגדולי הלהיטים של מלחמת ששת הימים "בתי את בוכה או צוחקת".

אבל היתה לו עוד פעילות שהציבור הרחב לא היה מודע לה. מוסיקה לפרסומות. הציבור דוקא שמע המון את המוסיקה הזו, אבל בדרך כלל לא ידע מי יצר אותה. והשיר הזה צץ מפרסומת כזו. 
יום אחד פנה הפרסומאי ראובן וימר לדוד קריבושי וביקש מוסיקה לעשרה ג'ינגלים לחברת עלית. "אני חושב שהוא אפילו כתב את המילים" אמר לי קריבושי (ראיון ב-22.3.2023). בסדרה הנפלאה של יואב קוטנר, על יוצרי הזמר העברי בני זמננו (פרויקט מפעל הפיס), שר לו קריבושי את הפרסומת הבאה (קראו את המילים כשאתם מזמזמים אותן במנגינת אני חולם על נעמי):
הלהיטים מפחדים ממצעד הפזמונים,
אולי יפלו השבוע,
ואולי בשבוע הבא ישכחו אותם,
כולם.
טעים תמיד מתאים תמיד העם החליט עלית.
שרתם על מנגינת נעמי? זה יושב מדויק.
סיים קריבושי את הכנת הפרסומת, הגיש, ובדיוק אז פנו אליו צמד זמרים, חברים שלו שעבדו הרבה יחדיו, חדוה עמרני ודוד טל, הלוא הם הצמד חדוה ודוד. הם שבו מהופעות בחו"ל, החלו לעבוד על תקליט חדש ופנו לבקש שיר.

השמיע להם קריבושי את שירו, אהבו, האריך את הנושא המוסיקלי, כתב פזמון, ונתן לידידתו, תרצה אתר לכתוב מילים.

אז זה המשיך במילים
"מפתיע לגלות  כי שנת 1970, שנת מותו [של אלתרמן, אביה של תרצה] היתה הפוריה ביותר שלה", כתב מוטי זעירא בספרו "בגלל הלילה - תרצה אתר סיפור חיים" (עמ' 170). תרצה אתר היתה יוצרת של שירה, מתרגמת ספרים והצגות, ומיעטה לכתוב פזמונים, והנה בשנה הזו, מונה זעירא, שישה פזמונים פרי עטה. לפסטיבלים, "אהבתיה", "מי יודע כמה", ולאלבומים של שלמה ארצי ללחנים של הולנדר ודפנה אילת, ועוד. ובמקום הזה משתלב גם השיר על נעמי. 

הזאת נעמי?
בתחילה לא כולם אהבו את השיר. אופיו, קלילותו ואולי השפה היומיומית שלו (למשל "פַּפְּם-פַּפְּם רק לך נעמי"), הפתיעו רבים. בראיון לדודו אורן בעיתון "להיטון" (המצוטט בספרו של מוטי זעירא) אמרה: "אני יודעת שהיו הרבה רינונים נגדי בקשר לפזמון". והנה נמצא בכל זאת קשר קטן למגילת רות: "וַתֵּהֹם כָּל־הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי"? (רות פרק א פסוק יט).

אפילו הצד המוסיקלי זכה לביקורת ועוד מצדו של האמרגן שיזם את היציאה לפסטיבל ביפן. בראיון לקוטנר מספר קריבושי שמאחורי הקלעים של הפסטיבל, כשחיכו לתוצאות ההצבעה, אמר לו דני בן אב: "איזה שיר מחורבן כתבת, ואיזה עיבוד...". אבל התוצאות ידועות. אוסיף, שכפי שכבר נכתב כאן קודם, למרות גילו הצעיר, היו מאחורי דוד קריבושי כמה וכמה הישגים מרשימים. שירים שכתב והצליחו (ונזכר "בתי את בוכה או צוחקת") וגם היותו מעבד ומתזמר מחונן כבר הוכחה. בשיר היו (לטעמי) שתי הברקות השייכות לעיבוד. מכת הטימפאני באמצע הבית ובסיום, והמעבר המוסיקלי בסגנון המזרח הרחוק, לאחר שני בתים. "הקטע האוריינטלי בא לי, לא יודע מאיפה, כנראה השראה ממשהו אחר" (כתב אלי 22.3.2023). 

תרצה אתר כתבה את השיר על נעמי, מסרה לדוד קריבושי ואז הגיע צירוף המקרים שאליו כוונה השאלה שבפתיחת הדברים כאן, האם הוא מקרה, או גורל, או יד מכוונת מלמעלה, או מה שמכונה, קארמה.

בסרטון של קוטנר (לפרויקט מפעל הפיס) הוא מספר: "אני נוסע על הווספה שלי, עם הסרט שלי, עם המאסטר, לרשת ב', בקריה, כדי לתת את השיר, שיתחילו לנגן אותו, בפרישמן פינת דיזינגוף, עוצר אותי דני בן אב, שהיה אמרגן, עוצר אותי, אני ניגש אליו, 'כן מה?', 'שמע, יש פסטיבל בימאהא, בטוקיו... 44 מדינות, אני רוצה לשלוח שיר מישראל, אם אני לא שולח עד מחר, אין שיר, אין לישראל יצוג'. הוצאתי את הסרט מהתיק, אמרתי לו 'קח' ולא נסעתי לרדיו". אם היה מקדים הירוק להתחלף, אם היה נוסע במונית ולא בווספה, או אם היה כבר בעולם שליח של wolt או לו יכלו לשלוח MP3, אזי, אם היה השיר מושמע פעם אחת ברדיו, לא היה מגיע לפסטיבל, ישראל לא היתה זוכה וחדוה ודוד לא היו מוכרים 3 מיליון עותקים של השיר.

ומי את נעמי?
לאחר פרידתה של תרצה אתר מבעלה הראשון, עודד קוטלר, היא התחתנה עם בנץ'. בנימין סלור. תרצה אתר, מוגדרת בויקיפדיה כ: "משוררת, פזמונאית, סופרת, זמרת, שחקנית תיאטרון, מחזאית ומתרגמת". בנוסף, היתה גם בתו של נתן אלתרמן. עודד קוטלר מוגדר כ: "שחקן תיאטרון וקולנוע, במאי, מנהל אומנותי, מחזאי וסופר". ובנוסף, היה חתן פרס ישראל באמנויות הבמה.

והדמות השלישית בסיפור, בנץ', היה עוזב קיבוץ ש"מצא עבודה בעולם הבידור כאיש במה, חשמלאי ונהג לעת מצוא". כך כתב אודותיו מוטי זעירא בספרו. גם עבורו היו אלו נישואין שניים, ומהראשונים כבר היה לו ילד. והילד, אייל, היתה לו חברה. נכון. נעמי. והשניים נפרדו. קורה. אבל תרצה אהבה את נעמי. והיא כתבה שיר אהבה לנעמי: "אני חולם על נעמי... נעמי אל תעלמי... רק בחלום את פה איתי".

הנה השיר כפי שבוצע בפסטיבל ביפן, כולל ההודעה עליו כזוכה

סוף דבר
השיר הביא הצלחה אדירה לחדוה ודוד, לקריבושי ולתרצה אתר.
אולם, שניים מהנזכרים כאן הלכו לעולמם בטרם עת. תרצה אתר, שבע שנים לאחר נסיקת השיר, בהיותה בת 36, עטורת הצלחות ופרסים. דוד טל, בגיל 57, לאחר מסעות נדודים וחיפושים עצמיים. 

ומה עם נעמי לאחר השיר? כשנפרדו דרכיהם של אייל ונעמי, פנה כל אחד לדרכו. נעמי פגשה בחור צעיר מקיבוץ נגבה, אבשלום שמו, מכונה אבו, נכון, לשעבר חבר כנסת מטעם מרץ, אבו וילן. ונעמי, היא עד היום נעמי וילן.