מישהו הולך תמיד איתי
היה היתה בארצנו מלחמת מעריצות מפורסמת. היו עוד, אבל לא כזאת. כאן הפגינו, שלחו מכתבי נאצה, הביאו אקדח מים, שמולא בדיו שהותז על אחת המעריצות, ואפילו הגיעו לבית משפט. מלחמת המעריצות של ירדנה ארזי ועפרה חזה. ודוקא בלב התקופה הזו, התקיים שיתוף פעולה שהוליד את השיר.
אז מה קרה? במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל לשנת 1984, נפלה הפתעה כאשר לאחר ארבע שנים שעפרה חזה היתה זמרת השנה, הועבר התואר אל ירדנה ארזי. בין המעריצות ניצתה מלחמה של ממש שכבר תוארה לעיל, אולם בין הזמרות וההפקות, היו הענינים על פסים אחרים.
אפי לירדנה ולעפרה
את ירדנה ארזי גילה וטיפח המוסיקאי אפי נצר. כשהיתה בת 16 פגש בה - "היא היתה הבת של החשמלאי שלי", סיפר - ומיד שם לב לקולה והתלהב. הוא צירף אותה לחבורת בית רוטשילד ואפילו נתן לה סולו. לא היה כדבר הזה. מאוחר יותר הביא אותה בפני מפקדת קצין חינוך של הנח"ל וסלל את דרכה ללהקה ולקריירה מפוארת. שמו נקשר בהצלחתה. ואז, בתחילת 1985, בעצם ימי המאבק, כך זוכר אפי נצר, במהלך שהיה סמוי מעיני המעריצים והעיתונאים, פנה אליו אמרגנה של עפרה חזה, בצלאל אלוני, ואמר לו: "למה אתה כותב רק לירדנה ארזי, כתוב גם לעפרה משהו".
אם יורשה לי לומר, לדעתי, היה זה מהלך יפה של פירגון, מהלך שאיננו מובן מאליו ולא כולם במקומותינו נוהגים כמוהו.
אז איך שיר נולד
אפי נצר שמח על הבקשה ופנה לידידו הפזמונאי רמי קדר שסיפר לי: "חבר שלי, הבמאי רוני אבירם, הזמין אותי לכתוב לאירוע גדול שהפיק לציון 30 שנים לעליית יהודי קוצ'ין. היה לי במילואים חבר קוצ'יני, הוא סיפר לי על ההוויה שלהם. חובבי ציון מרחוק. אז כתבתי והכל התערבב בשיר. השורה האחרונה 'אור עששית בחלוני' זה אוהל המילואים שלנו. רוני אבירם הלחין את השיר וכך זה הושר בטקס. בלשון זכר, ותחת הכותרת 'ימי בצורת'".
אז היה שיר, והיתה לו מנגינה, אבל חוץ מאשר בטקס ההוא, איש לא שר אותו. ויצא שבדיוק כשאפי נצר התקשר לרמי קדר, היו המילים האלה מונחות על השולחן אל מול פניו. וזהו.
השיר מתחיל להתפרע
מרגע הקריאה הטלפונית הענינים התגלגלו מהר מאד. רמי קרא לאפי את המילים, אפי הלחין, השמיע לרמי, רמי אהב, התקשר לעפרה, בדיוק גם בצלאל היה אצלה, רמי שר להם בטלפון, "ואז - הוא מתלהב - עפרה צעקה 'אל תזוזו. אנחנו באים' ותוך 20 דקות היו אצלי". גם ההקלטה בוצעה במהירות, עפרה חזה שינתה את המילים ללשון נקבה, בצלאל אלוני שינה את השם ל"מישהו הולך תמיד איתי", אריק רודיך עיבד ונתן את האוירה המיוחדת, "הכל עובר חביבי" גויסו לקולות רקע ותוך ימים ספורים, ב- 2.2.1985, יצא השיר על תקליטון שדרים (סינגל) והרעיש עולמות. באפריל אותה שנה יצא התקליט "אדמה" של עפרה חזה ובו גם השיר.
הנה הביצוע הקלאסי, או מה שמכונה לפעמים הביצוע ה"רשמי" של עפרה חזה מהתקליט "אדמה".
"מכאן, השיר התחיל להתפרע" המשיך רמי קדר. למצעד הפזמונים של רשת ג' הוא נכנס מהפינה לשיפוטכם היישר אל מקום הראשון, לאורך השנים זכה במצעדים נוספים, כולל למשל, מצעד כל שירי עפרה חזה שנערך ב-2010 לרגל עשור לפטירתה. רבים מאד ביצעו אותו והקליטו גירסאות כיסוי. רמי קדר: "עוד לא היה דבר כזה! בתחרויות השירה למיניהן מי שלקח אותו זכה, למשל חגית יאסו, אגם בוחבוט מ"בית ספר למוסיקה" והיו עוד. אברהם פריד הפך אותו לתפילה". (שני הביצועים האלה מופיעים כאן בהמשך).
סביב "מישהו" קורה כל פעם מַשהו
"שני מקרים אספר לך על השיר הזה - אמר לי אפי נצר – הראשון, בחורף 1987, טסה עפרה חזה חזרה מהופעה בבסיס חיל האויר בנבטים, במזג אויר קשה, המטוס פגע בקרקע, והתרסק. היה מתח אדיר, כמה שעות לא ידעו בכלל אם ניצלו. אולם נוסעי המטוס כולל עפרה חזה לא נפגעו. הם צעדו בלילה בקור ובבוץ, עד שהגיעו למקום ישוב, שם מצאו טלפון, ולמי התקשרה עפרה? אלי! סיפרה לי שלאורך כל ההליכה הזאת הזדמזם לה בראש, 'מישהו הולך תמיד איתי'".
בעוד סיפור על שירה מיוחדת של השיר, נזכר אפי נצר: "בפברואר 2000, עקבה כל המדינה אחרי הדיווח מתל השומר על מצבה של עפרה, וברגע שהרופא יצא והודיע 'עפרה כבר לא איתנו' פרץ קהל המעריצים שצבא על פתח בית החולים בשירה. מכל מאות שיריה הם התחילו לשיר את השיר הזה".
אז כמה כתב אפי נצר לעפרה? לירדנה?
אז כמו שכבר סופר, מזכרונו של אפי נצר, כל הסיפור התחיל כשבצלאל אלוני פנה אליו שיכתוב גם לעפרה, לא רק לירדנה. בסוף שיחתנו לא התאפקתי ושאלתי את אפי נצר כמה שירים הלחין לירדנה ארזי. הוא ענה מייד: "כלום!".
בדקתי. ירדנה ארזי לא שרה אף לחן של אפי נצר. לעפרה חזה כתב... ארבעה שירים.
ולביצועים נוספים
רמי קדר הזכיר בשיחתנו, את הפעמים הרבות שמתחרי "כוכב נולד" ותוכניות דומות, בחרו לשיר את השיר. הנה ביצוע מרומם נפש שהגישה חגית יאסו.
אמנם אתיופיה (ממנה הגיעה חגית יאסו) איננה קוצ'ין (מטקס לכבודה הגיע השיר) , אך היתה כאן סגירת מעגל שאותי ריגשה מאד.
השארתי בכוונה בסיום הסרטון את דברי השופטים בתחרות. האחרון שבהם, יאיר ניצני, אמר משפט שהיה לי משמעותי: "עפרה היתה מחבקת אותך".
הנה זה:
עוד סגירת מעגל מגיש לנו אברהם פריד, המחזיר את השיר ללשון זכר "אני יודע, אני שומע...".
כמו שאמר רמי קדר בראיון שצוטט לעיל, מפיו נשמע השיר כמו תפילה. המילים "מישהו הולך תמיד איתי..." ובמיוחד "מישהו למעלה רואה..." מקבלות כאן משמעות אמונית ממש.
ולסיום, בפינתי "איך שיר נולד" בתוכנית השבת של שמעון פרנס בגלי צה"ל, סיפרתי בתמציתיות את אשר הובא כאן ביתר הרחבה.
מוזמנים להאזין: