ליל חניה

ליל חניה שיר קסום, שיר חידתי, שיר שהיה מוכר ליודעי חן, אך מרגע שהולחן הוא מרתק אליו מאזינים רבים ואפשר לומר גם מעריצים. צעירים ומבוגרים שרים אותו, רבים יודעים את מילותיו בעל-פה. שיר פולחן. 

כשהתחלתי ללכת בעקבות השיר הזה (בערך שעתיים אחרי שהדהים אותי כשבוצע בפסטיבל הזמר במוצאי יום העצמאות ה-25 בשנת 1973), הייתי די לבד. אבל מאז שוחחתי על השיר עם יאיר רוזנבלום, חנן יובל ועם חוקרי אלתרמן כדר' מרדכי נאור, עופר רגב ועוד. הנה תמצית התקציר של המבוא לתחקיר. (או במילים אחרות, יש המון מה לספר עליו וכאן יש ממש בפינצטה). 

אלתרמן מתגייס
אלתרמן מתגייס? לצה"ל? וואלה!!!

הסיפור מתחיל עם סיום מבצע דני לכיבוש רמלה לוד, יולי 48, יצחק שדה, אז אחד המח"טים בקרב, קפץ להתרעננות בתל אביב וכמובן, נכנס לשתות כוסית ב-כסית. לפתע הבחין בפינה באלתרמן, אפשר לומר "בידידו אלתרמן". אלתרמן היה מקורב מאד להנהגה, גם הצבאית וגם הפוליטית. אחרי טפיחות הכתף והחיבוקים נזף שדה באלתרמן, איך זה שהמשורר הלאומי יושב בכסית? איך זה שאינו משתתף בלחימה? אלתרמן יש לומר לזכותו, כבר היה בן 38, הרבה מעבר לגיל הגיוס, אבל במלחמת השחרור היו גם מבוגרים ממנו, למשל... יצחק שדה עצמו. שהיה כבר בן 58. כן, מח"ט בן 58.

על מה שקרה לאחר מכן יש לנו כמה שמועות, הערכות, דמיונות וגם קצת עובדות. מסיכום הדברים עולה שאלתרמן הביע נכונות להתגייס ושדה קרא בו במקום לשלישו, יוּדל מַרְמַרִי, שאֵי משם מצא טופס חיול ובו במקום גייס את אלתרמן לצה"ל.

במאמר מוסגר יסופר שאלתרמן לא היה טירון לגמרי. דר' מרדכי נאור סיפר שבשנות מלחמת העולם עבר הכשרה "צבאית" (נו, ליתר דיוק בואו נאמר, קדם-צבאית). כשעלה החשש בארץ להגעת הגרמנים למזרח התיכון והארץ רחשה הכנות שונות ומשונות (למשל תכנית "מצדה על הכרמל") העבירו בין השאר, הכשרת יסוד בטחונית גם את אנשי הבוהמה והעסקים התל-אביביים . אלתרמן קרא לזה "קורס .S.O.S" והסביר שזה ראשי תיבות של: "סופרים, עורכי דין וסנדלר" (נאור הסביר שהיה שם יצרן נעליים אחד, שסידר לאלתרמן את האות ס' השניה שבראשי התיבות). אך נחזור לשירנו.

שדה לא רק שגייס את אלתרמן, אלא גם לקח אותו לחטיבה 8. החטיבה שלו (גדוד 88 למתעניינים המקצועיים). החטיבה ירדה דרומה ובשורותיה החייל הטרי, טוראי נתן אלתרמן. בתוך זמן קצר החל "מבצע יואב" והחטיבה ניהלה קרב מר ועקוב מדם, על עיראק אל מנשיה (בין אשקלון לקרית גת). מהקרב ההוא יצא ליל חניה.

אלתרמן היה עוזר רגם. הגיש את הפגזים לרגמים. הוא כנראה עשה את תםקידו בהשתדלות רבה. הקרב עצמו לא היה הצלחה גדולה. זה ללא ספק הקרב שברקע השיר. (פשוט כי זה הקרב היחיד בו לקח חלק...).

הפרסום היה בספר "עיר היונה" שהתפרסם בשנת 1957 וצרר שירים שכתב אלתרמן במהלך שנות הארבעים. מלחמת העולם השניה ומלחמת השחרור. כאן בהמשך תוכלו לקרוא את התמליל המלא של השיר מתוך הספר (לא כולו הולחן).

על התמליל
"ליל חניה" מתאר בצורה ציורית ומרגשת את הלילה שלפני המלחמה: "ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים", מתוארים שם בעלי מלאכה, טבחים, נפחים, אופים, ואפילו בדיחות החיילים והקללות. זהו לילה ש"מוֹסֵך (מערבב) את כישופה של רעות רוח, בבניינה של ממלכה" (ניתן לפרש שהממלכה היא המחנה הצבאי המוקם, אך יש פירוש שרואה בה את המדינה עצמה).

אך אולי הדבר החזק ביותר שאני מוצא בשיר הוא מסר שמעביר הלילה ההוא, אל החיילים ואל העם. אלתרמן משווה בין שתי צורות אמירה, השירה מול הפזמון. השירה היא ביטוי מכובד, אצילי, היא אינה עוסקת ב"מליצת סיסמות הזמן", ואלתרמן אף מוסיף באירוניה: "חלילה לו" להתעסק בדברים זולים שכאלה, הוא הרי עוסק רק בדברים גבוהים ונעלים. ומול השירה ניצב הפזמון, אשר אומר דברים ברורים, בצבעים עזים, בצעקות, בלי "חוכמות": "רק הזמר המתוק, שלא דבר ערך, ולא שכיית חמדה הוא, ישאם במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו". בלילה של טרם קרב, בנאום המפקד לחייליו, יש לאמר דברים פשוטים ישירים אפילו קלישאות: "על אהבה... חובה וקרב ועול" ואת הדברים האלה, אומר הלילה לחיילים "בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול". אכן השיר הוא כתב הנחיות למפקד בהכנת דבריו ליחידתו ערב קרב.

על הקרב
קרב עיראק אל מנשיה לא היה מהמפוארים שניהל יצחק שדה. הוא הסתבך מאד, היו הרבה נפגעים, וממש במהלכו תפס שדה את ראשו במחשבה "מה עשיתי?" הרי המשורר הלאומי יכול להיפגע. מיד כשנגמר הקרב, הודיע שדה לאלתרמן שהוא חוזר לתל-אביב. יש אומרים ששוחח על כך עם בן גוריון ואמר שאינו יכול לנהל את העניינים ככה, וביקש שיחזירו את  אלתרמן לכסית! 

ואז, בעקבות חוויית הקרב האמיתית לגמרי, אך החד-פעמית, של אלתרמן, אז נולדו המילים. הן התפרסמו רק ב- 1957, בקובץ "עיר היונה" והשיר נחבא שם בעמוד 94.

על הלחן
השיר הזה ענק לא רק במילותיו אלא גם בלחנו. אצל אוהדי שירה, אוהבי זמר, וגם המלחינים, היה הספר "עיר היונה" - שם כאמור, התפרסם לראשונה - במקום מרכזי בארון הספרים, ולפעמים, כפי שמיד נראה, היה מונח תדיר ממש על שולחן העבודה מחכה לרגע שתנוח הרוח (או שתבוא הזמנה מענינת). וכך היה באותו בוקר בתחילת שנת 1973. יאיר רוזנבלום אמנם כבר יוצר מוכר ומוערך, אבל עדין נרגש כשצילצל הטלפון ובצד השני... יהורם גאון: "יש לך איזה שיר שאפשר להגיש לפסטיבל הזמר?" נו, ודאי שרוזנבלום ענה בחיוב, ואז הפתיע גאון ושאל, איזה שיר?, ואז - כך סיפר יאיר רוזנבלום למולי שפירא בגל"צ - אז שלח המלחין יד לספר שהיה מונח במקרה על שולחנו, איזה ספר? נכון, "עיר היונה", פתח אותו ממש באופן מקרי, איפה? נכון, בעמוד 94 וזרק לשפופרת בבטחה: "ליל חניה". יהורם גאון אמר שזה בסדר גמור ושלמחרת יבוא לשמוע את השיר.

ברגע שנטרק הטלפון, אמר לעצמו יאיר רוזנבלום בערך את מה שאמר יצחק שדה במהלך הקרב ההוא: "מה עשיתי?" הוא התחיל לקרוא בשיר ומצא משהו מסובך מאד, גם במשמעות וגם במבנה. זהו שיר של עשרה בתים כשבכל בית יש חמש שורות. זה בעצם חמשיר ענקים. איך מלחינים דבר כזה? ועוד בעשרים וארבע שעות.

רוזנבלום עבד כל אותו היום וכל אותו הלילה ותפר מלאכת מחשבת. על חלק מהבתים ויתר, בית אחד עשה לפזמון חוזר, הוסיף נה, נה, נה וקטע תזמורת, ו... חיכה ליהורם גאון.

ויהורם גאון מעולם לא הגיע.

אבל רוזנבלום החליט שעל היצירה הזו הוא לא מוותר, ולמרות שהשיר ממש אינו פסטיבלי, הוא גייס לביצוע שלושה מחניכיו לשעבר בלהקת הנח"ל, ירדנה ארזי, חנן יובל ואפרים שמיר, ושלח אותו לפסטיבל. שיר ענק יצא לדרך.

מי זוכר ומי יודע מי זכה אז במקום הראשון? ובכן, הזוכה היתה  עדנה לב עם השיר "את ואני נולדנו בתש"ח" (מוטי גלעדי ויגאל בשן), ובמקום הרביעי, המפתיע התברג ליל חניה. והשאר כבר סופר בתולדות ישראל (והזמר העברי).

הרבה משפטי מפתח נמצאים בשיר. כותרות המשולבות בנאומים, הרצאות, מאמרים. בעיתות קשות, גם לי יש משפט מפתח ממנו: "לזכור לא רק לרע, ימי רעה". גם ברגעים הקשים ביותר, נמצאים דברים חיוביים, נלמדים דברים על עצמנו, נמצאות מסקנות לחיים.

שיר ענק נולד. שיר מיתולוגי, שיר פולחן. תעודת כבוד היא לו (ולנו) שלמרות מסובכותו, ומורכבותו, מרבים עדין להשמיעו ואפילו לשיר אותו בערבי שירה.

והנה הביצוע המיתולוגי של השיר. ביצוע "חי", לא אולפני, לא נקי, עם בעיות "באלאנס" מול התזמורת, ובכל זאת זה הביצוע שאני הכי הכי מתרגש ממנו.
 פסטיבל הזמר והפזמון 1973 במלאת לישראל חצי יובל, חמישה חודשים לפני מלחמת יום כיפור....