חופשה רבע שנתית
זה היה ב-1964 כששאול ביבר, שזמן קצר קודם לכן נכנס לתפקיד ראש ענף הווי ובידור במפקדת קצין חינוך ראשי, פנה ליוסי גמזו וביקש ממנו שיר ללהקת הנח"ל. כך זוכר זאת גמזו. "אין לי כל סיפור. פשוט העליתי בו את זכרונותי מהשירות הסדיר ואין בהם כל ייחוד" (כך בהתכתבות איתי). את שירותו הצבאי עשה גמזו ככתב ועורך עיתון "במחנה גדנע", בשירותו הכיר מקרוב את חוויות החיילוּת. לאחר מחשבה הוא מסכים שיש משהו מיוחד בשיר. כתבו על קרבות, על מקומות, על מפקדים, על אהבות, אבל "הייתי היחיד בין הרבה משוררים ופזמונאים ששירתו כמוני בצה"ל, שהעלה על הכתב את חוויית החופשה הרבע שנתית".
ב-1964, כבר היה יוסי גמזו פזמונאי מוכר ואהוב. מאחוריו שירים ללהקת הנח"ל, לפיקוד המרכז ("יש לך מה שיש לך", "טנגו תורנות"), והצפון ("כל הכבוד" לכל זוגות האוהבים...), השיריון (שירים רבים מאד), להיט גדול כתב לאחד המשוחררים המפורסמים ביותר מלהקת הנח"ל, אריק אינשטיין, "השעות הקטנות של הלילה", ואפילו ספר כבר פרסם, "אתם נוער אתם". כך שהפניה אליו היתה כאל מי שיביא את הלהיט הבא. ואכן כך היה.
אלא שזה לא הגיע מיד
והנה פרק לא ידוע בקורותיו של השיר. מתברר שהיה לו לחן מוקדם מזה שאנחנו מכירים. אבי קורן שהיה בלהקת הנחל ששרה את השיר סיפר לי: " השיר הגיע ללהקה עם לחן של מלחין אחר. לא אהבנו את הלחן שהיה בקצב של ואלס, אבל אהבנו את המילים של יוסי גמזו. יאיר שעד אז לא הלחין, הציע לנסות לכתוב לחן למילים". שאלתי בהתרגשות אם הוא זוכר מי כתב את הלחן הראשון והוא השיב: "אני זוכר אפילו את הלחן ולא אגלה...".
נו, נשארנו במתח.
יאיר רוזנבלום סיפר את החלק הזה בעלילה מעט אחרת. בהקלטה נדירה שאיתר הפזמונאי ואיש הרדיו אברהם זיגמן, והעלה לרשת לקראת יום השנה לפטירתו של יאיר רוזנבלום, הוא נשמע מספר: "להקת הנחל היתה צריכה לנסוע לאפריקה ועבדנו על תוכנית, והיות ולא היה תקציב לנח"ל לשכור מדריך מוסיקלי, בתוקף היותי אקורדיוניסט, זה היה ממש בימים האחרונים לפני השחרור, אני הכנתי כמה שירי נח"ל ישנים". זכורים הייטב הימים בהם סייעה ישראל למדינות אפריקה המתעוררת, חלק משמעותי מהעזרה היה בתחומי הצבא, ונראה שהיה ניסיון לסייע להם גם בתחום הצבאי-תרבותי. אלא שבחלק מהמדינות שבהן שהו שליחינו התעוררו מלחמות שסיכנו אותם ואת הקשרים עם המדינה בכלל, והתוכניות השתנו. המשיך יאיר רוזנבלום: "כשהתחילו לאכול אנשים באפריקה, ביטלו לנו את הנסיעה הזאת. ואז בא דני (ליטאי) לעשות תוכנית ונתן לי טקסט, ואמר לי 'תנסה מה יכול להיות, כולם מנסים, תנסה גם כן'. אמרתי לו, 'תעזוב בחייך, זה לא בשבילי, אני לא... אני אקורדיוניסט...' אמר, 'תנסה, מה יכול להיות, הטקסט שרציתי שתנסה להלחין הוא 'חופשה רבע שנתית'".
איזה מזל שכך התגלגלו הענינים. אבל היה עוד מזל ששיחק לטובת המלחין (ולטובתנו). המשיך יאיר רוזנבלום: "מזל שהורי היו בחוץ לארץ והיתה לי דירה ריקה ולא התביישתי לעבוד. אם הם היו בארץ הייתי מתבייש. ישבתי וישבתי וישבתי... ובאתי להשמיע את השיר בדחילו ורחימו. היו שלושה חבר'ה מהלהקה, נכנסו, לא ידעתי מה להגיד, אמרתי, 'בואו תשמעו שיר של אלונה טוראל'. השם הראשון שעלה לי בראש באותו זמן. השמעתי את השיר והם אומרים, 'שיר לא טוב'. אמרתי להם, 'נכון, מענין איך הצלחתי לכתוב שיר רע'. היה להם קצת לא נעים, ואז דני שמע את השיר, לא אמר אם זה שיר טוב או רע, הוא רק אמר, 'יש לי רעיון להעמדה'. ולקח את השיר, והשיר הזה הצליח משום מה".
וכך נכנס לתוכניתה ה-18 של להקת הנח"ל שיר חדש של מלחין אלמוני והוא עדיין חבר באותה הלהקה עצמה.
הנה הדברים מפי אומרם, כפי שגילה והעלה לרשת אברהם זיגמן.
מתוכנית הרדיו (קול ישראל), "פגישה עם..." בעריכת אמיתי נאמן ובהגשת יצחק שמעוני
ונחזור רגע למילים
יוסי גמזו, הייטיב לשזור את המציאות החיילית של שנות ה-60, בשפה שכולנו מבינים גם 55 שנים לאחר שיצא השיר לעולם. "כתבתי שיר שידבר אל לב כל חייל", סיפר לי יוסי גמזו. ואכן, באמצע שנות ה-60, הביטוי הזה "חופשה רבע שנתית", דיבר אל לב כל חייל, אבל היום לא בטוח שכולם יודעים במה מדובר.
ההיסטוריון הצבאי דר' מרדכי נאור טוען שגם החופשה ה'רבע שנתית', הגיעה, כמו הרבה דברים בצה"ל, מהצבא הבריטי. ראשית הבאנו מהם את הנייר הזה שנזכר בשיר, ה-'Military Pass' שקראנו לו פשוט 'פס'. וגם את שלושה סוגי חופשות: הקצרצרה, של כמה שעות, ה-"Afre Duty" (שאנחנו קראנו לו פשוט "אפטר"), את חופשות סוף השבוע, "ואת ה'רבע שנתית' - ממשיך למנות דר' נאור - הדובדבן, החופשה הגדולה, בדרך כלל בת שבוע, שהייתה נהוגה בעבר בכל יחידות צה"ל".
מילון מושגים
"קיטבג" הוא מה שהיום מכנים צ'ימידן. "כוס תסס", היום היינו אומרים "פחית קולה", או "בקבוק ספרייט". "מסטינג", (בעברית "פנכה", אבל מי בכלל משתמש במילה הזו) ערכת כלי אוכל שהיו החיילים מקבלים בבקו"ם ביום הגיוס, שמזמן נזנחה. ממש לא חסרה לאיש. אבל השורה שהכי מאפיינת את ההבדלים בין אמצע שנות השישים של המאה ה-20 לסוף שנות העשרה של המאה ה-21, היא זו המתארת את הבילוי עם החבֵרָה. הוא שורק לה מלמטה שכל השכנים ישמעו, הם הולכים לסרט, ואז, אחרי, כבר מחוץ לקולנוע, זה כמעט קורה: "לתת לך בחוץ לטיפה חביבה, בגב, במותן, וגם בסביבה...". איזו, איזו תמימות נפלאה, איזה מילים של החרזן הרומנטיקן, יוסי גמזו.
רגע, קוריוז - בלהקה הזו, של התוכנית ה-18, היה גם חנן יובל. בראיון עיתונאי קראתי אותו אומר שהשתתף בביצוע השיר, אז שאלתי אותו אם היה לו איזשהו סולו, והוא אמר: "כן. היה לי סולו. 'בגב'. את המילה הזו אני שרתי".
כך, נכתב השיר הראשון של יאיר רוזנבלום. בכור ליותר מ-1000 שירים, שהינם נדבך חשוב בתרבותנו ובתולדות הזמר העברי.
חופשה רבע שנתית
מילים: יוסי גמזו, לחן: יאיר רוזנבלום
לצאת מן השער לפני הזריחה
לומר לש"ג יבוא גם תורך
לפסוע בדרך בקצב מחול
בבוקר כזה אזרחי וכחול
לבדוק אם בקיטבג דבר לא נפל
ואז לרכבת בכביש האספלט
לרוץ לתרגול ריצת בוקר פרטית
זה מה שנקרא אצלי רבע שנתית
לצאת מן השער לפני הזריחה...
לנסוע שעות בין שדות ובין ים
לתת לקונדקטור חיוך מסוים
לשתות בקיוסק הראשון כוס תסס
ולא לאבד בטעות את הפס
לראות איך שאמא יוצאת מגדרה
לשכוח כליל את קולות הסדרה
לזלול לא במסטינג עוגה משפחתית
זה מה שנקרא אצלי רבע שנתית
לנסוע שעות בין שדות ובין ים...
לשרוק לך בערב בשתי אצבעות
וכל השכנים שיבואו לראות
ללכת לסרט יחידו יד ביד
ולא לראות מה מתרחש על הבד
לתת לך בחוץ לטיפה חביבה
בגב במותן וגם בסביבה
לדעת שיש לך גזרה פצצתית
זה מה שנקרא אצלי רבע שנתית
לשרוק לך בערב בשתי אצבעות...
לנשוק לך לבסוף נשיקה חרישית
לראות איך עלית לקומה השלישית
לשמוע צלצול מפתחות בדלתך
ושוב חודשים לא לזכות לראותך
ושוב הכומתה רטובה מן הטל
ושוב אין טרמפים בכביש הנפתל
ומי שעומד מהרהר ומרטיט
אח זהו גמרנו עוד רבע שנתית