הרעות

יש לנו בתרמיל מסעות הזמר, כמה וכמה שירים הטומנים בחובם תאריכים. מועדים משמעותיים לסיפור המזומר, לחיי כותבם, או לזמן יצירתם. כך למשל "בשש עשרה לחודש יוני ארבעים ושש" ("דחילק מוטקה" חפר ולחן אמריקאי), כך גם "פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט" (יורם טהרלב רומז על יום הולדתו בשירו "ההר הירוק"), וכמובן "בבוקר לח בשנת תרל"ח" (שוב טהרלב מספר על הקמת פתח תקוה בשירו "הבלדה על יואל משה סלומון").

כזה הוא גם שיר "הרעות" של חיים גורי וסשה ארגוב, בו אנו עוסקים הפעם. באמצע הבית הראשון מופיע צמד המילים: "כבר שנה...". למה התכוון המשורר? שנה ממתי? איזה תאריך הוא מסגיר בשירו?

כבר שנה

סיפר לי גורי: "הייתי בפלמ"ח מארבעים ואחת וכתבתי שירים רבים. הכרתי טוב את חפר, לפעמים גם כתבנו ביחד. קורה, גם בעתונות הרצינית, שמבלבלים בין שנינו. את השיר הזה כתבתי בעצמי. ב-48 הייתי סמ"פ בגדוד 7 בחטיבת הנגב, עוד היו קרבות, מבצע חורב. היתה הפוגה, הצ'יזבטרון הופיע והם ביקשו ממני לכתוב להם. זה היה דבר מקובל שאני כותב ופנו אלי".

את ימי מלחמת השחרור אנחנו סופרים מערב ההצבעה באו"ם על הקמת המדינה. עשרים ותשעה בנובמבר 1947. או כפי שיש הנוהגים לומר, כ"ט בנובמבר, צירוף כלאיים של אותיות עבריות לחודש לועזי. כבר בלילה ההוא החלו יריות בדרכים ובישובים המעורבים. למחרת בבוקר נרצחו שישה נוסעי אוטובוס בפתח תקוה. המלחמה החלה. ממשיך חיים גורי: "כתבתי את השיר בדצמבר 48 כשמלאה שנה למלחמה. הביצוע הראשון היה של הצ'יזבטרון, באביב 49".

הנה חיים גורי מספר על כתיבת השיר בקטע מ"מכתב מצולם" ששלח לבאי טקס חנוכת "מוזיאון הרעות" במצודת כ"ח בינואר 2014.

עוד על המוזיאון, ומדוע נבחר לו השם "הרעות", יסופר בהמשך. הסרט באדיבות מוזיאון "הרעות" ומשפחת דקל.

עוד ועוד ביצועים

השיר חזר והושר, חזר וחודש, ואחת לכמה שנים קיבל חיים רעננים. בביצוע הראשון של הצ'יזבטרון היה גדעון זינגר הסולן. זינגר עלה זמן קצר קודם לכן מצ'כיה. תחילה היה לוחם מן השורה, נפצע בקרב שיח ג'ראח ועם החלמתו צורף ללהקה, כשהוא עדיין, על פי כל ההגדרות "עולה חדש". עם השנים שרו את השיר מבצעים רבים ובהם כמובן, מוכרים מאד הביצועים של יפה ירקוני ושל שושנה דמארי. במהלך השנים יבצעו את השיר גם יהורם גאון, הראל סקעת, בועז שרעבי, להקת נקמת הטרקטור ועוד רבים רבים.

אולם המוכר ביותר, הביצוע שהחזיר את השיר לאהבת הקהל הצעיר, היה ב- 1972 כאשר יאיר רוזנבלום עיבד שוב את השיר ללהקת הנחל לתכניתה "פלנחניק" שהוקדשה למלאת לפלמ"ח שלושים שנים. חיים גורי אמר לי שזה הביצוע שהוא האהוב עליו ביותר.

הנה הם כוכבי להקת הנח"ל של שנת 1972, בפתיח, בהברקה מוסיקלית של יאיר רוזנבלום, יהודה עדר במנדולינה, אחר כך מצטרפים אליו ירדנה ארזי ואפרים שמירכסולנים ואיתם כמעט כל חברי, מה שלימים יהיה, להקת "כוורת".

לאחר רצח יצחק רבין ז"ל נזכרו שאמר שהשיר האהוב עליו ביותר הוא, הרעות. השיר בוצע פעמים אינספור באזכרות לזכרו ונקשר במודעות הציבור הרחב לדמותו.

מוזיאון "הרעות"

כאמור היה שיר "הרעות" משמעותי הרבה מעבר למעמדו כשיר זכרון. בינואר 2014 נחנך מוזיאון המנציח את קרבות נבי יושע והשם שנבחר לו היה "הרעות". שלושה קרבות נבי יושע היו שם דבר לדבקות במטרה, לחברות ששררה בין הלוחמים, לרעות ולהקרבה עד מוות. בקרב השני, הנורא ביותר, נפלו 22 לוחמים. כשנדמו היריות נמצאו החללים בשטח כשהם בזוגות. למחלצים היה ברור, כאשר נפצע לוחם, תמך בו חברו, לעתים עד שנפלו שניהם.

הקרב היה ב-י"א ניסן תש"ח, 20 באפריל 1948. כשלושה שבועות לפני הכרזת העצמאות. לדברי גורי, היה הקרב הזה אחד המשפיעים עליו בכתיבת השיר ובמתן השם "הרעות".

את הקמת המוזיאון יזם יהודה דקל שהשתתף בשלב האחרון של הקרב השני. לימים היה דקל ממקימי המועצה לשימור אתרים וחבר ההנהלה שלה, כאמור, יזם דקל ותרם אישית להקמת המוזיאון לזכר חבריו. בנו בועז, ממשיך את דרכו ומשקיע רבות בהחייאת המקום, בהכנסת תכנים ובהבאת קבוצות לבקר בו וללמוד על אשר היה. 

בשיחה עם בועז בתחקיר הדברים הנכתבים כאן, הפנה את תשומת לבי לעובדה נוספת, צירוף מקרים שההיסטוריה מזמנת לנו. בנבי יושע התרחשו כאמור שלושה קרבות, בשניים הראשונים לא נכבשה המצודה, והנה, הקרב הראשון בו ניצחו כוחותינו תחת ההגדרה "צבא ההגנה לישראל", היה קרב נבי יושע השלישי שהתרחש בשבת 15.5.1948, ממש למחרת ההכרזה על המדינה.

לאתר מוזיאון הרעות - לחצו כאן

אל טקס חנוכת המוזיאון לא הצליח גורי להגיע. הוא שלח "מכתב מצולם" שקטע ממנו הובא בראשית הדברים כאן. בכניסה למוזיאון מוקרן סרטון שבו אומר גורי שקרב נבי יושע הוא שנתן לו את ההשראה לכתיבת שיר הרעות. והנה חזר השיר ונתן לאתר ההנצחה את שמו.

על תקרת האולם המרכזי במוזיאון נכתבו מילים מהשיר.

אני מרבה לסייר במוזיאון הנמצא ממש ליד ביתי ומוביל קבוצות בנתיבי הקרב והזכרון. ותמיד, כמובן, שר ליד האנדרטה את שיר "הרעות".

אשמח כמובן לארח גם אתכם הקוראים מכתב זה. כתבו אלי מכאן.