בתי את בוכה או צוחקת

סיפורו של השיר הוא סיפורה של מלחמת ששת הימים ברמת הגולן, וזאת דרך מבט על מה שעבר על קיבוץ גדות. 

הקיבוץ היה אחד מסמלי המאבק בסורים. 19 שנים עמד תחת מתקפות התותחים הסוריים עד שהגיעו שלושה השבועות של "ההמתנה", אותה בילו חברי הקיבוץ מתחת לאדמה. במקלטים. הילדים ישנו שם וכמעט שלא יצאו החוצה, אחריהם הגיעו שישה ימי הלחימה ואז השתנה הכל. 

אך נחזור רגע לאחור, אל הדמויות הפועלות בסיפור. ואל השאלות, מדוע דוקא גדות? וכמובן, על איזו ילדה כתב המחבר?

יובב כץ

מחבר השיר, יובב כץ, נולד בקיבוץ נען, יחד עם מתנדבים רבים בא לעזור לקיבוץ גדות בימיו הקשים: "זה היה בשנת, 1958, הגענו לעזור לקבוץ גדות המותקף. שיכנו אותנו באחד מחדרי החברים, בארון היו עדין בגדים, המיטה לא היתה מסודרת, שאלתי 'מישהו גר פה?', וענו שזה חדרו של חבר שנהרג בתקרית האחרונה.... ".

"את שני השירים כתבתי ממש בתוך מלחמת ששת הימים. בסיני." מספר יובב כץ על כתיבת שני להיטיו הגדולים ביותר, בתי את בוכה או צוחקת ומלכות החרמון. " הייתי מפקד סיירת של גדוד שריון באוגדה של אריק שרון. הקרבות בדרום נגמרו בשלשה ארבעה ימים והמלחמה שלנו הסתיימה. זו היתה תקופת הטרנזיסטורים וכשנגמר חלקנו במלחמה היה קצת זמן להתחיל לברר ולשמוע מה קרה בשאר הגזרות. שמענו את הסיפורים על כיבוש הגולן וירושלים והתרגשתי מאד. הייתי אחד שכותב, ישבתי בצל הג'יפ וכתבתי את הסקיצות לשני השירים. לרגלי הג'יפ, נזכרתי בחויה הזו שהיתה לי למרגלותההר שהיה כמפלצת והמושג הזה נכנס לשיר".

השיר מתאר את האמא והילדה היוצאות מן המקלט לאחר חודש שהיה בו, וכל מה שהן רואות, שונה ממה שהיה טרם ירידתן. אין עץ, אין בית, וגם הבובה נפגעה. עובדתית, ההפגזות היו בעיקר בשנים שקדמו למלחמה, אך בשיר מותר לקשור קשרים וזמנים. על ההרס במהלך השנים סיפר לי איתן סט מותיקי קיבוץ גדות: "בתי הבטון ספגו פגיעות קשות, צריפי העץ, נהרסו כליל". השיר נכתב על רגע היציאה מהמקלט והמראה הנורא, אך התקוה החדשה שנולדה ממש יחד איתו.

ואם אנחנו רוצים ללמוד היסטוריה בעזרת השיר, הנה עוד משפט מפתח. אחת הסיבות לסכסוכים האינסופיים עם הסורים, היה ניסיונם להטות את הירדן וליבש את מדינת ישראל. סביב תעלת ההטיה הסורית נערכו קרבות מרים בתקופה שלפני פרוץ המלחמה, אחרי ששת הימים תם העימות על רקע זה. הרעיון הסורי נזנח. המחבר רומז לנו על כך בפסוק המתכתב עם תהילים קי"ד 3 המופיע גם בהגדה של פסח: "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר" ועונה לו יובב כץ: "זורם הירדן מתפתל כשיכור... ואיש לא יסב את מימיו לאחור".

אהבתי.

השירים מולחנים ומושרים

"השיר הראשון שבוצע מהשניים היה בתי את בוכה או צוחקת, שלחתי אותו לאיש קול ישראל, עזריה רפפורט שעשה את התכנית חוחים וחיוכים והוא העביר את המילים למנהל המוסיקלי של התכנית, דוד קריבושי".

את השיר ביצע צוות הווי שהורכב בימי ההמתנה, הופיע לאורך התקופה ובמהלך המלחמה, וגם אחריה. עליזה רוזן ודבורה דותן צוותו בו יחדיו, הן שתפו פעולה לאורך השנים, החל בלהקת הנחל (במחזור של יהורם גאון) אחר כך בתוכנית השניה של התרנגולים ובחמציצים ועוד. המנהל המוסיקלי של הצוות היה, דוד קריבושי.

ביצוע הבכורה של השיר שודר, במקרה, בקול ישראל בתוכנית שהועברה מאולם הקולנוע של... קוניטרה.

"לאחר שהשיר פורסם והצליח, נפתחו עבורי כמה דלתות ויכולתי להציע שירים נוספים. כך שלחתי את מלכות החרמון ללהקת פיקוד צפון, שמעון ישראלי היה הבמאי והוא לקח לתכנית עוד שלשה, אולי ארבעה שירים שלי".

יובב כץ מתגורר כיום בקיסריה. כ- 40 משיריו הולחנו. היה ממקימי להקת פיקוד הדרום (בה שר מתי כספי) לה כתב וביים. הוא בעל תואר שני במדעי ההתנהגות ופילוסופיה, ערך תכניות בקול ישראל. הוא, הוא זה  שבנה את דגם התכנית בה נערך יעוץ פסיכולוגי בשידור חי. ולא, לא, הוא מבקש להדגיש, הוא לא דוקטור ולא פסיכולוג. עוד משיריו לאהוב את החיים (שר דני גרנות) גם הוא על חויות מלחמת ששת הימים.

ורק עוד שאלה קטנטנה, מי הילדה שבשיר?
"בניגוד להמון סיפורים שמסתובבים, הילדה והאמא הן דמיוניות! בעצם, דמיינתי שם את הבת... שלי".

השיר מתחדש

בשבועות תשע"ט (2019) חגגו בגדות יום הולדת 70 לקיבוץ. אל המסיבה הוזמן גם יובב כץ, שכובד בבקשה נוספת. לכתוב בית נוסף לשיר.
הבית החדש בוצע בסיום הערב, על ידי כל המשתתפים כשהמחבר יושב בקהל.

הנה הבית החדש כפי שהופיע בדפי האירוע בגדות:

עוד אנקדוטה פרטית קטנה, רגע לפני הביצועים.קיבוצי, יפתח, עבר פילוג קשה ביותר בראשית שנות החמישים. ביום אחד עזבו מחצית החברים, מרביתם עברו לקיבוץ גדות.

המשקעים היו רבים, אך לאחר ההפגזות הקשות על גדות, כשמכל הארץ הגיעו מתנדבים לעזור בשיקום הקיבוץ ובעבודה בענפים, (וכפי שסופר כאן, גם יובב כץ), החליטו גם ביפתח שנחלצים לעזרה. משאית הסקניה שלנו הועמסה בעשרות חברים שיצאו לעזרת הקיבוץ המופגז.

ביפתח מספרים שסדרנית העבודה שאלה את מזכיר הקיבוץ איך לרשום את ימי העבודה האלה הנה התשובה (כפי שצוטטה בעלון הקיבוץ 7.7.1967:

לביצועים

תחילה, הביצוע המיתולוגי של עליזה רוזן ודבורה דותן. (ברקע תמונות שנערכו בידי אבי תדמור)

וכאן ביצוע גרנדיוזי, עם תזמורת גדולה ובביצועה של מלכת התקופה יפה ירקוני (קצת בורחת מהמילים, אבל באמת שנסלח לה) 

וביצוע קלאסי נוסף שאי אפשר בלעדיו של חוה אלברשטיין. (למרות שלא מצאתי סרטון עם השיר, אז הבאתי הקלטה בלבד).

ולסיום, ביצוע חדש בהרבה מפי מרגלית צנעני המביאה פרשנות אישית, וצבע אחר. (מפרויקט "משולש ישראלי")