שתלתם ניגונים בי, פניה וזהבי

אז בבית ספר
פעם פעם, בתיכון, היתה לי מורה לספרות שביקשה שלא נשאל מה קרה למשורר ביום שכתב את השיר, שלא חשוב מה התרחש רגע קודם בארץ או בעולם, שנקרא רק את המילים כפשוטן. כבר אז התקוממתי. אמרתי לעצמי, שדוקא הדברים האלה הם המעניינים אותי. אחר כך למדתי שזה מענין עוד רבים. הפעם הבאתי דוגמה לשיר שאם איננו יודעים על איזה רקע נכתב, לא נבין אותו. אני מאמין שיהיו כמה שיקראו דברים אלה ויגידו, "לא חשבנו שבכך עוסק השיר". "לא ידענו ש'ניגונים' הוא שיר שואה".

פַנְיָה
ניגונים, המילים של פַנְיָה, בדרך כלל רק "פניה", רק השם הפרטי. כמו "רחל", כמו "זלדה" ועוד כמה. הלחן של זהבי. אין צורך להוסיף שם פרטי. שני המחברים כתבו את חלקם במועד בעל משמעות ובהקשר דרמטי. בלי לדעת את המועד, את ההקשר, מאבד השיר מהמסר שלו.

אספר בקצרה שפניה ברגשטיין נולדה בשנת 1908 בפולין ועלתה לארץ ב- 1930 לקיבוץ גבת. כבר בנערותה בלטה ביכולת הביטוי והכתיבה. בקיבוץ, בגלל מחלת לב קשה, קיבלו יכולות אלה משמעות רבה עוד יותר. בשדות ובענפי החי לא יכלה לעבוד, לכן עבדה במחסן הבגדים, בחינוך ובעריכת עלון הקיבוץ. בין לבין, כתבה. לילדים וגם למבוגרים. "בוא אלי פרפר נחמד" ו"האוטו שלנו" הם רק קצהו של קרחון. על חייה תוכלו לקרוא בספר חדש של מוקי צור, "סיפורה של משוררת וחלוצה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד). למעשה זהו אוסף מקיף ראשון של יצירתה ושל סיפור חייה. הספר ניתן להורדה מהרשת, (כאן בקישור). קטעים ממנו ניתנים לצפיה גם ללא רכישה. הנמהרים שבינינו, מוזמנים לזפזפ גם בפרק אודותיה בויקיפדיה. אנחנו נעבור מיד אל השיר.

מתי נכתב "ניגונים" ולמה זה חשוב
בין ה- 14 וה- 21 בינואר 1944 התקיימה בגבעת ברנר ועידת הקיבוץ המאוחד הי"ד. מוטי זעירא, כותב (בספרו "כמו קול של הלב", הביוגרפיה של דוד זהבי, הוצאת הקיבוץ המאוחד) שבועידה "סיפרו עדים ראשונים מן התופת על מה שעברו" על פי פרוטוקול הועידה בארכיון יד טבנקין כותב זעירא: "היו שם שלושת אלפים משתתפים שבכו עימם". פחות מחצי שנה אחר כך, ביולי 1944, התפרסם השיר "ניגונים" בביטאון "דבר הפועלת". מוטי זעירא קושר בין המועדים, הוא גילה עוד פרט משמעותי (בספרו בעמ' 115), נציגת קיבוץ גבת באותה הועידה היתה... פניה ברגשטיין.

מוקי צור, חוקר העליה השניה והשלישית, עוד מרחיב את משמעות השואה בחייה של המשוררת:  "השורשים של השואה בכתיבתה של פניה מתחילים הרבה יותר מוקדם, כבר ב- 1937. כן, עוד לפני המלחמה". לשואה היתה משמעות עצומה בחייה, היא מופיעה לאורך כל כתיבתה. "יש שיר הווי ששרו בגבת - ממשיך מוקי צור - שמדבר על אותו דבר גם אם בנימה יותר חבר'המנית. יש סדרה של שירים כאלה". שיר כזה התפרסם ב- יוני 1944 ב"דבר לילדים" ושמו "סבא שלי". הנה השיר כפי שהוא מופיע באתר פרויקט ניגונים, עליו יסופר בהמשך.

עוד פרט מענין שמוסיף מוקי צור מחזק עוד את הבנת השואה ביצירתה של פניה: "היא השתתפה בירח העיון של ברל ב- 1941 ברחובות, שעסק בשאלה איך ליצור ציויליזציה יהודית בתוך השואה". ברל הוא כמובן ברל כצנלסון, הבין את חשיבותם של אנשי הרוח והיוצרים בתקופת החרדה והאימה וארגן מפעל לימוד רחב יריעה. עצם הזמנתה של פניה לסמינר מלמדת על מעמדה כיוצרת ומעצבת בנושא השואה.

"ניגוניך אבי ושיריך אמי"

השיר "סבא שלי", מחדד גם את מקומה של המשפחה ביצירת פניה ואת חרדתה לגורלה, דבר הבא לביטוי גם ב"ניגונים". (בתמונה מעלה: משפחת ברגשטיין. פניה בשורה העליונה בצד ימין). מוקי צור: "יש שורשים מאד מאד עמוקים בשירי פרידה שכתבה פניה להוריה", אביה היה דמות משמעותית מאד בחייה: "הוא לימד אותה עברית ועשה אותה למשוררת עברית עוד בפולין שזה היה דבר מיוחד מאד".

מקור נוסף ללמוד על קשריה של פניה עם משפחתה הוא מכתביה. בדצמבר 2010 גילה יעקב שרגא, בנה של חינה, אחותה של פניה, קופסת נעליים ובה מאות מכתבים שכתבה דודתו לאמו. מרבית המכתבים, שנכתבו בעברית, יידיש, פולנית, רוסית ואנגלית, טרם פוענחו. הנה כתבה קצרה ששודרה בערוץ הראשון לאחר התגלית המרגשת. המרואיינת המרכזית היא עינת אמיתי שיזמה פרויקט תיעוד ששמו מגיע מהשיר. "ניגונים".

מנגינת "ניגונים"
אולם לא רק במילים נמצא קשר בין אירוע אקטואלי, לבין השיר "ניגונים". בספרו "כמו קול של הלב" מביא מוטי זעירא, דוגמאות רבות המראות על קשר בין אירועים אישיים או ארציים, לבין הלחנות שירים של דוד זהבי. כזה היה גם הרקע להלחנת "ניגונים". הנה לוח זמנים קצר: ב- 30 באפריל 1945 התאבד היטלר, החל מה- 2 במאי החלו להיכנע כוחות הגרמנים, בחזית הרוסית, בהולנד, בדנמרק, בגרמניה עצמה ובמדבר המערבי. הכניעה הסתיימה ב- 8 במאי. זעירא טרח ומצא שמועד הלחנת "ניגונים" היה בשיאם של האירועים הדרמטיים האלה, ב-7 במאי 1945.

"ניגונים" ומורתי לספרות
האם ניתן להתעלם מן הרקע לכתיבת "ניגונים"? האם ניתן להסתפק בקריאת המילים כפשוטן? והרי, בכל ארבעת בתי השיר לא נזכרים השואה, המלחמה, אפילו לא העצב והחרדה. הרי ללא הרקע ניתן לפרשו כשיר געגועים תמים לבית אבא. עכשיו כשאנחנו קוראים את המילים, על רקע הבנת השואה בחייה, אנחנו יכולים לקלוט את הרמזים שבשירה ניגונים. עכשיו מובן ש"חשכת התהום" איננה סתם ההתרחקות מהבית אלא תהום של ממש.

ניגונים
מילים פניה ברגשטיין, לחן: דוד זהבי

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים,
נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.

הִנֵּה אַאֲזִין שִׁיר עַרְשִׂי הָרָחוֹק
הִבִּיעַ פִּי אֵם אֱלֵי בַּת.
הִנֵּה לִי תִּזְהַרְנָה בְּדֶמַע וּשְׂחוֹק
"אֵיכָה" וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת.

כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם
בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהוֹם.
עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם
מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.
 

ועוד משהו אישי ממני
דוד זהבי היה טרובדור עברי, מאנשי הדור הראשון בעת החדשה, היה עובר בקיבוצים, בתנועות הנוער, בכנסים, ושר ומלמד את שיריו. באחד מלילות שבת של ספטמבר 1945 הגיע לבית הספר החקלאי מקוה ישראל. ל"אליפים", אלה שרק עתה הגיעו, היתה זו הפעם הראשונה ש"נשארו שבת". זהבי שר להם "ניגוניך אבי ושיריך אמי" ונערה מאותה כיתה נזכרה בביתה ובשירי הוריה ויצאה מהאולם עצובה מאד. נער מה"בטיחים", נערי כיתה "בית", שנה מעליה, ניגש אליה ושאל אותה "ילדה למה את עצובה", וכפי שאמרה לנואותה נערה: "עד אחרון ימיו דאג הנער הזה שלא אהיה עצובה". הגעגועים הביתה שעורר השיר הזה, קרבו את השניים שהיו אז בקהל, ומן הערב ההוא וההאזנה לשיר, היו ביחד. 
אולי בזכות השיר הזה, הגעתי אני לעולם....

הנה הסיפור כפי שסיפרתי אותו ליד ביתה של פניה בקיבוץ גבת

ולביצועים
הנה אחד הביצועים המפורסמים ביותר של השיר. הזמרת עירית סנדנר

ביצוע של רונית אופיר כשברקע ציורים מספרי הילדים של פניה: