לא אשכח זאת רעי
לפעמים הסיפור שעובר שיר לאחר שנכתב, מוסיף לו נדבכים ואת ההתרגשות ממנו. הקשר בין השיר לא אשכח זאת רעי, ומה שעבר עליו עד שהולחן ובוצע, נכתב כנראה ביד סופר נעלם.
ותחילה למילים
הספר עיר היונה יצא לאור ב- 1957 ובו איגד נתן אלתרמן את יצירתו מתקופת מלחמת העולם ומלחמת השחרור והשנים הראשונות של המדינה. הספר כולל כמה שערים, השני הוא "שירים על רעות הרוח" והשיר השישי בו, מופיע ללא שם, מילותיו הראשונות הן "לא אשכח זאת רעי". הפרסום הראשון של השיר היה בספטמבר 1941, בכתב העת הצעיר מחברות לספרות. השיר הוא דברו של פצוע אל מצילו, שאינו מרפה ממנו, למרות שהפצוע מאמין שחייו עומדים להסתיים.
הביטוי "רעות" מקבל בסיפור משמעויות כפולות ומכופלות. הוא מופיע בשיר גם במשמעות האחווה החברית וגם במשחק מילים עם הביטוי "רועה רוח" שבו מכנה הפצוע את עצמו. רועה רוח במקורותינו הוא אדם העוסק בדברים לא ממשיים, לא חשובים. זה הרועה עדר אכן מוביל את העדר, זה הרועה רוח, כמובן לא מסוגל להניע את הרוח. הביטוי לקוח מספר הושע י"ב 2: "רועה רוח ורודף קדים". הרעות מופיעה גם בַּשם שניתן לספר שנכתב על ידי יהודה דקל, ששכל בקרב נבי יושע, את חבריו ושלקח חלק בשלב האחרון שלו, כולל איתור הגופות ונשיאתן.
על קרבות נבי-יושע ו"הרעות"
שלושה קרבות ניטשו על המצודה שהיוותה משלט חשוב בהגנה על אצבע הגליל. הראשון ב-15 באפריל, עם עזיבת הבריטים את המצודה ומסירתה לערביי האזור. בקרב זה נפלו 4 לוחמים. הקרב השני, העקוב מדם, נערך חמישה ימים אחר כך ונפלו בו 22 לוחמים. בסופו של דבר נפלה המצודה ב-17 במאי בקרב בו נפלו שני לוחמים נוספים. בסך הכל כ"ח נופלים ומכאן שם המקום "מצודת כ"ח".
בספרו כתב יהודה דקל שאת הרוגי הקרב מצאו פזורים בשטח בזוגות, המשמעות היתה שכאשר נפצע אחד, הגיע חברו לעזור לו ולא עזבו אפילו עד מותו שלו. קרב זה היה אחד האירועים שמהם צמח ערך הרעות, שצה"ל ממשיך לטפח אותו עד היום.
חנוכת מוזיאון "הרעות"
הרעות היתה גם לרעיון המרכזי של המוזיאון שהוקם במצודת כ"ח, ביוזמתו של יהודה דקל, שנקרא "מוזיאון הרעות". ברקע שמו של המוזיאון נמצאים שני שירים בהם שזורה המילה "רעות". האחד הוא כמובן שיר הרעות של חיים גורי (עם לחן של סשה ארגוב), השני הוא השיר שבו ענייננו לא אשכח זאת רעי.
בטקס חנוכת המוזיאון, בינואר 2014, גילה המשורר חיים גורי שאת שיר הרעות כתב בין השאר, בהשראת קרב נבי יושע. מכאן, יחד עם אירועי מלחמה נוספים, צמח המיתוס שהיה לנגד עיניו של גורי, שהביאו לכתוב את שיר הרעות. תיאור זה עמד גם לנגד עיני בוני המוזיאון כשבחרו לו את שמו.
בניגוד לשיר הרעות, לא זכה השיר לא אשכח זאת רעי, לתשומת לב ציבורית וכמעט שנשכח, זאת למרות שהולחן בעבר פעמיים. על ידי רפי בן משה ויאיר רוזנבלום. לקראת חנוכת מוזיאון "הרעות" זכו מילותיו של אלתרמן להישמע בלחן נוסף שכתב אמנון בן יהודה שסיפורו מסופר כאן.
מי אתה אמנון בן יהודה?
ב- 20.4.1948 היה בן-יהודה מ"כ ב"כח המטה" שתחת פיקודו של מפקד הפעולה. תפקידו היה למשוך את תשומת לב מגיני המצודה מהכוח הפורץ שעלה מצפון, מעומק נחל קדש. הסיפור שעבר השיר נקשר אליו בעבותות לא יאומנו, כי בן יהודה חווה על גופו את הכתוב בשיר.
אהרונצ'יק, פלמ"חניק בכח חסימה שהוצב מדרום למצודה, נשלח על ידי מפקד החוליה למצודה לראות מה קורה שם. אהרונצ'יק, לימים פרופ. אהרן קופרמן, החל לרוץ וראה בדרכו שני לוחמים יושבים ליד פצוע אנוש בראשו. לשאלה "מי זה?" ענו שימשיך לרוץ כי הפצוע עומד למות בכל רגע. אהרונצ'יק רץ, קיבל את המידע וכשחזר ראה שהשניים עדיין ליד הפצוע. שוב שאל מי זה הפצוע ושוב נענה בתנועת "אין מה לעשות", אך הפעם דרש לראות במי מדובר. קופרמן נדהם לגלות שזהו חברו מאז גן הילדים, בית הספר, תנועת הצופים, אמנון בן יהודה. "אני נשאר איתו" אמר. דאג לעוד שני לוחמים, אלתרו אלונקה ויחד נשאו אותו למושב רמות נפתלי, הסמוך.
ברמות נפתלי, שוב הוחלט להניח לבן יהודה לסיים את חייו והיה אף מי שהציע לגאול אותו מיסוריו. למרות חוות הדעת המוחלטת, "שתי חברות - סיפר אמנון בשיחה איתי - טיפלו בי, יומם ולילה, היו אלה מלכה גרוס ורות רביב, הן הרטיבו את פי ושפתי עם סמרטוט רטוב כדי שלא אתיבש". כנגד כל הסיכויים החזיק מעמד והנה, יצאה שיירה למרפאה של קיבוץ איילת השחר. גם כאן חשבו שחבל להעמיס עליהם את הפצוע האנוש, אך היה מי שלא ויתר ואמנון צורף לשיירה. גם את הדרך לאיילת השחר שרד וגם שם לא ידעו מה לעשות איתו, לבסוף הוחלט, גם כאן אחרי ויכוחים של "מה הטעם", לצרפו לאמבולנס שיצא לביה"ח בלינסון.
ושם אירוע הנס
בתיאום מושלם, הגיע ארצה עולה מרומניה שאך זה שוחרר ממחנות המעצר בקפריסין, דר' (לימים פרופסור) הרדן אשכנזי, מנתח מוח מהגדולים בארצו, וכבר אז גם בעל שם בקנה מידה עולמי.
כבר במחנה המעצר בקפריסין אותר אשכנזי והיה מי שהבין את האוצר שנפל בחלקנו. תוך 24 שעות נשלח ארצה והגיע לבית חולים בלינסון. אחד הפצועים הראשונים שהובאו אליו היה אמנון בן יהודה. למרות שהעריך את סיכויי הניתוח בחצי אחוז, הסכים אשכנזי לבצעו והציל את חייו. 72 שעות לאחר שנפצע נותח אמנון ואחרי 8 ימים חזר להכרתו.
כתיבת הלחן
גם הלחנת השיר לוּותה באירועים מרגשים. בן יהודה שרד את הפציעה והחל תהליך שיקומי ארוך וכואב, לאחר שהתאושש, חש שעליו להתרחק מאזור הטראומה ויצא ללמוד בארצות הברית. שם נישא, חזר עם אשתו לארץ, אך אחרי שלוש שנים שב לארה"ב ובנה שם את חייו. בשנת 1988 באחד מביקוריו הרבים בארץ, פקד את קברי רעיו הלוחמים שנפלו בקרב נבי יושע. במקום התקיים אז הטקס הממלכתי במלאת 40 שנים למדינה ולקרב. אמנון בן יהודה ביקש לקרוא בטקס הספד שכתב על חבריו.
לאחר הטקס פנה אליו ידיד נעורים, חבר בהכשרה שלקח אף הוא חלק בקרב נבי יושע. מנחם שובל. שובל היה בין אלה שהורידו את בן יהודה על אלונקה לאיילת השחר. עם השנים היה לבמאי סרטי תעודה שיצר סרטים רבים בטלויזיה החינוכית, בין השאר יצר סדרת סרטים על מלחמת השחרור. "ארבעים שנה אני מנציח את מלחמת השחרור ובקרב נבי יושע לא העזתי לגעת - אמר לאמנון הנדהם - לא יכולתי. אחרי ששמעתי את מה שכתבת, אני מרגיש שאוכל למשימה". שובל אמר שהוא יכנס מיד לאסוף חומרים, לכתוב תסריט לארגן תקציב, וביקש שבדיוק בטקס השנתי הבא, יבוא אמנון שוב לארץ, ויצולם להעיד על חלקו בקרב. הם קבעו להיפגש בדיוק שנה מאוחר יותר.
ואכן, שנה אחר כך נפגשו השניים, המשיך אמנון בן יהודה לספר לי: "הוא ראיין אותי ממש במקום בו נפצעתי. ואז, אל מול המצלמה, שלף את שירו של אלתרמן ("לא אשכח זאת רעי") וביקש שאקרא בקול רם אל מול המצלמה. היה מעמד קשה ושנינו נשברנו. זה מופיע בסרט".
המפגש עם השיר בנסיבות המרגשות, הביאו את אמנון בן יהודה לעשיה נוספת. אמנון הוא מוסיקאי חובב, מילדות ניגן בכינור וכלים נוספים, חלק ממאבקו לשיקום היה בחידוש הנגינה. השיר נגע לליבו וכשחזר לביתו, עשה משהו שמעולם לא עשה קודם לכן. הוא הלחין את השיר. נסער התקשר לידידו מנחם שובל והשמיע לו את השיר בטלפון. לאחר שהסתיים השיר היתה שתיקה ארוכה ולאחריה נשמע קולו של שובל: "לעזזאל, אני צריך לערוך עכשיו מחדש את הסרט". למרות שהסרט היה כבר על סף גמר, החליט שובל לשלב בו את השיר, וזאת, ממש בסצינה האחרונה, על רקע כתובות המשתתפים ביצירתו.
הנה קטע הסיום של סרטו של מנחם שובל, שנקרא כשם השיר "לא אשכח זאת רעי". הבמאי, שהשתתף בעצמו בקרב, מספר על האירועים ואז פונה לאמנון שמספר על התחושה הקשה המלווה אותו מאז הקרב, מדוע לא נהרג גם הוא יחד עם חבריו שנפלו. אז קורא לו מנחם שובל את שירו של אלתרמן ושניהם נופלים איש על צוואר רעהו. בסיום הסרט, על רקע שמות היוצרים, מושמעת ההקלטה הראשונה של השיר מפיו של הזמר עמוס ברזל:
כשצפה אמנון בן יהודה בסרט, חש שיש עוד משהו שעליו לעשות למען חבריו ולהבאת סיפור הקרב לקהל בעולם. הוא תרגם לאנגלית את כל שנאמר ונכתב בסרט והביא ליצירת גירסא אנגלית של הסרט. (קישור לגירסה זו נמצא כאן בסיום הדברים).
הספר
בשנת 2019 כתב אמנון בן יהודה ספר מרתק על פציעתו, הצלתו ושיקומו המופלא. חלק נכבד בספר מקדיש הכותב להלחנת השיר ולמקום הנרחב שיש למוסיקה בחייו. הספר יצא בארה"ב, רכשתי אותו באמצעות Amazon וקראתיו בשקיקה. אמנון בן יהודה בן ה-90, ניבט מן הספר כאיש אופטימי, רענן ותאב חיים, שלמרות המכות שנחתו עליו עם פציעתו ותוצאותיה הגופניות והנפשיות, רואה עצמו בר מזל.
השיר זוכה לביצוע מחודש
שלומי ברק הוא מוסיקאי, מעבד ומנהל מוסיקלי של חבורות זמר ומקהלות. במקהלת רונדו, אותה הוא מנהל, שר פילון באהר, הקרוי על שם בן דודו, פילון פרידמן ז"ל, שנפל באותו הקרב המדובר בנבי יושע. פיל, כך הוא נקרא בפי חבריו, הביא את הסיפור ואת השיר לשלומי ברק, שהתלהב, התרגש, ועיבד אותו למקהלה.
כששמע פיל באהר על טקס חנוכת מוזיאון "הרעות" במצודת כ"ח, פנו הוא ושלומי ברק למארגנים והציעו שהמקהלה תשיר באירוע את השיר שכתב אמנון בן יהודה. במהלך הטקס, סופר הסיפור שהובא כאן, ואז, גאתה ההתרגשות שבעתיים כאשר רגע לפני הביצוע, הפתיע אותנו (כן, גם אני הייתי שם) שלומי ברק, כשפנה לקהל ואמר: "לביצוע הבית הראשון של השיר אני מזמין את... מי שהלחין אותו, אמנון בן יהודה בן ה- 85". עד אותו הרגע לא ידעו המשתתפים על נוכחותו של אמנון ביניהם, וכעת כשעלה לשיר, היתה ההתרגשות אדירה.
הנה מקהלת רונדו מבצעת את לא אשכח זאת רעי בטקס חנוכת מוזיאון הרעות יחד עם אמנון בן יהודה.
מקהלת רונדו בביצוע נוסף של השיר בהקלטה אולפנית (עיבוד כלי בועז קביליו)
כבן וחבר קיבוץ יפתח, גדלתי על סיפור קרב נבי יושע ומאז ילדותי השתתפתי בטקסי הזכרון. תחילה כילד צפיתי ושמעתי, עם השנים, לקחתי בעצמי חלק בטקסים כמבצע החלק המוסיקלי. בשנת 2017 הוזמנתי לקחת חלק בטקס ושילבתי גם ביצוע של השיר. סולנית ליאור ארז-שטרן, על הקלידים יורם בורשטיין ואני בגיטרה ובשירה.
לא אשכח זאת רעי
מילים: נתן אלתרמן
לחן: אמנון בן-יהודה
לא אשכח זאת, רעי, איך על גב נשאתני
ותזחל אתי הר וגיא.
לא אשכח לך זאת. איך למות לא זנחתני
בחבקי צווארך, כחבקי את חיי.
הנה לילה רעי, הניחני הפעם.
הנה לילה רעי הניחני וברח…
כי מכות רקותי, כי הלב הלם פעם
כי השמש עלי לא יזרח.
הִשבע רק, רעי, אם יש יום ותנוח
ועברת ביתי, מה תאמר שם? כזאת:
הוא רדף-הבלים והיה רועה רוח,
אבל מת, כמו איש היודע עשות.
עד הבקר רעי, לא תקום בי עוד רוח,
אך עד בקר – אני לא אשכח לך זאת.
==================================
הנה הסרט המלא בגירסת התרגום לאנגלית
I will not forget this, my friend
