אין לך מה לדאוג

האם בזמן מלחמה, כשהמצב קשה, כשאלפים נמצאים בלחץ אירועים נורא, כשיש חללים רבים, האם במצב כזה מותר להתלוצץ? להיות ולו לרגע, לא רציני? לשיר בהופעה, או ברדיו, שירים קלילים? שירי השתטות? התשובה של ההיסטוריה ושל הציבור, גם אז וגם היום, היא "כן". השיר "אין לך מה לדאוג" שרבים מכנים אותו "תחתונים וגופיות", הוא אחת ההוכחות. זה היה נכון באוקטובר 73, וזה חוזר על עצמו באוקטובר 23. אנשים רוצים הקלה, הפגה, רוצים לשמוח. 
ובנימה אישית - גם אני ראיתי זאת לאחר אירועי השבת השחורה באוקטובר 23, כשבאתי לשיר למשפחות החטופים, או למפונים מישובי הגליל או הדרום. הגענו להופעה בחשש, מה לשיר, האם זה בסדר לשיר שירים שמחים? וההתלהבות היתה אדירה. כן, רוצים לשמוח.

איך שיר נולד
השיר נולד בתוך ימי הלחץ האדיר באוקטובר 1973.  הוא הושר בהיסטריה כשברקע מתנהלת לחימה ויש חללים. פתאום הוא הפציע ועשה שטויות, והוא הכעיס, אבל הוא הרים את המוראל. אגב, מילה אחת שהיתה בו, היתה כנראה מוגזמת ונמחקה בלחץ דעת הקהל, או בלחץ מנהלי תחנת שידור אחת. פרטים בהמשך.

יש הרבה גירסאות באשר לכתיבת השיר. אספתי וניסיתי להצליב ולסדר אותן.
השיר החל להיכתב במשחק כדורגל בין כמה זמרים-נגנים שבמקרה הגיעו ביחד לחופשה (מצאתי זאת בגזיר עיתון ללא פרטים, כנראה לציון 30 למלחמת יוה"כ, אז מצטער אין לי את שם הכותב). זה היה אחרי אינספור הופעות בחזיתות השונות והנה נפגשו והתפנו למשחק. היו שם טוביה צפיר, מני פאר, צביקה פיק, והיו גם עוזי פוקס וקובי אשרת. (רגע, משפט ביניים על כדורגל. כמה מהחבורה העליזה הזו, לפחות שניים, שיחקו בכלל לא רע. צביקה פיק, שהתגלגל אפילו להפועל יהוד, ויעקב ונטורה, שהספיק כבר לשחק בנוער מכבי חיפה ואחר כך נעשה לקובי אשרת). אז החבורה הזו החליטה שצריך לְשַׂמֵּחַ. עוזי פוקס סיפר שהוא וקובי אשרת נסעו הביתה על הטוסטוס של קובי ושהמנגינה החלה להזדמזם כבר בנסיעה. הם החליטו שהלחן הזה יקבל מילים ושמי שתכתוב אותן היא תלמה אליגון. קובי אשרת שיתף איתה פעולה כבר קודם, ויחד המשיכו לזמר עוד שנים רבות. (בתמונה, אותה השלישיה, קצת יותר מאוחר בהקלטת השיר "ילדונת").

בסיפור ההוא, מיד הפנו את טוסטוסם לביתה של תלמה אליגון-רוז, שהיה כנראה לא רחוק ושרו לה את הלחן החדש. על פי סיפור אחר כשהגיעו אליה הם כבר נתנו לה קלטת. היא עצמה סיפרה לי שהיא זוכרת שהם הגיעו, לא בטוסטוס, אלא במשאית מאובקת של צוות ההווי צבאי שאיתו הופיעו. כך או כך, לאחר המשחק, כשהגיעו קובי אשרת ועוזי פוקס אל תלמה אליגון-רוז, אבל היא היתה בראש אחר לגמרי. "אחי, גיורא, היה במלחמה, וזה מה שהיה לי בראש. ממש לא התאים לי לכתוב משהו מצחיק למנגינה הזאת". אבל קובי לא השאיר לה דרך נסיגה: "מחר בשש וחצי בבוקר אנחנו יוצאים שוב לשטח, אעבור כאן לקחת את המילים. שימי אותן בארון החשמל. אמר לי ונסע."
ולמרות שתלמה היתה במקום אחר, היא גייסה את עצמה וניסתה לכתוב. היו עוד כמה שעות עד שש וחצי בבוקר. ואז היא נתקלה בגלויה שהיתה מונחת על השולחן, ששלח לה אחיה מהקרבות. והשיר הוא בהשראת מה שהיה כתוב שם.

ההיסטריה מתחילה
כבר באותו היום הקליטה החבורה את השיר, ירדה לדרום והחלה להופיע איתו, עוד לפני שהלוחמים שמעו אותו ברדיו. ההתלהבות היתה אדירה. החששות משיר השתטות, שיר קליל, (באתר מסוים הוגדר כ"טראש") נעלמו מיד. ההצלחה היתה היסטרית. השיר כבש את מצעד הפזמונים, בתום אותה השנה היה במקום החמישי במצעד השנתי, ואפשר לומר שחמישים שנה לאחר המלחמה ההיא הוא עוד בפסגה. מושר בלי הפסקה.

השיר שולב בתקליטו הראשון של עוזי פוקס "כן, כן" ואחר כך ב-1974 באוסף שירי מלחמת יום כיפור, "המלחמה האחרונה". עם השנים הוקלטו גירסאות כיסוי רבות. לאחר השבת השחורה של 7 באוקטובר 2023 יצאה גם גירסה נשית לשיר. ראו בהמשך.

והנה ההקלטה הישנה ביותר שמצאתי ברשת. ערוץ 33 של רשות השידור, ועוזי פוקס עם המון תלתלים.

ואיפה הנייר-טואלט
מסתבר שיש חידה קטנה סביב השיר הזה, אפילו 50 שנה לאחר שנכתב. לפי עדויות רבות, נזכר בשיר בגירסתו הראשונה גם... ניר טואלט. האם היה זה לצד התחתונים והגופיות, או במקום אחד מהם? אף אחד לא זוכר, כולל המחברים והמבצע. כמעט בטוח שבהקלטה הראשונה של השיר הנייר עוד נזכר. אבל יחד עם ההיסטריה שהשיר חולל, ויחד עם ההסכמה שבאמצע המלחמה מותר לשיר גם שטויות, הנייר הזה עורר גם תגובות וביקורת. החידה היא חידה מאחר ובשום מקום לא מצאתי עדות לביקורות האלה, בעצם גם לא מצאתי את הנוסח הראשוני. לא את ההקלטה שכללה את הביטוי, ואפילו לא את המילים.

איך זה נזכר שם? שאלתי, תלמה אליגון-רוז: "תאמין לי אני לא זוכרת. השורה עם הנייר ההוא בכלל לא מסתדרת עם המנגינה ואני הרי, כל כך מקפידה שהמילים ישבו נכון". זה מעסיק אותה עד היום. חמישים שנה. בשיחה איתה סיפרה, "לפני כמה ימים נפגשתי עם קובי ועוזי, עבדנו על משהו ופתאום עלה הענין הזה. ניסינו לשיר ואף אחד לא זכר איך זה היה".
"בכל זאת - שאלתי את תלמה - מי דרש את השינוי הזה?" ולתדהמתי אמרה "גלי צהל". אז הלכתי לחפש בגלי צה"ל. הגעתי עד לסגן מפקד גלי צה"ל בתקופת מלחמת יוה"כ, דר' מרדכי נאור. גם הוא הופתע. לא זכר שהיתה מילה כזו ולא זכר שהיה כעס על משהו: "התעסקנו בדברים הרבה יותר חשובים, אין לי מושג מי הקדיש זמן לדבר כזה. בכל אופן לא אני".
חידה הדבר וכנראה ישאר כך, מה שבטוח זה שבחופשה הבאה, והשיר כבר להיט ענק, נכנסה החבורה לאולפן והקליטה אותו מחדש. וכך נשאר השיר להיסטוריה. בלי נייר טואלט, ועם תחתונים וגופיות.

לאורך חמישים שנה
כמובן שעוזי פוקס לא מצליח לסיים הופעה בלי לבצע את השיר הזה. הוא שב ומושמע באין ספור תוכניות רדיו, טלויזיה, מועדוני זמר. אמנים רבים משלבים אותו בהופעותיהם ומקליטים גירסאות כיסוי. השיר עלה לרשתות בעשרות ביצועי חובבים, רבות מהן של חיילים ביחידות השונות. מצאתי גם גירסת אנימציה. וכאן בהמשך תמצאו גירסה של.. חיילות מילואימניקיות. (שנלחמות כמובן כמו לביאות). 

בחרתי לכם ממש על קצה המזלג.

בשנת ה-70 למדינה הוקלט קליפ רשמי בהשתתפות הלהקות הצבאיות ודיג'יי מלכה.

ובדיוק 50 שנה לאחר פרוץ השיר, לאחר אירועי ה-7 באוקטובר 23, יזמה חברת הפרסום McCann ביצוע נשי של השיר. הם שילבו בו תמונות של לוחמות ו"מילואימניות" שלקחו חלק באירועים הקשים ויצרו גירסה מרגשת מאד.

ולסיום משהו אישי
במלחמת לבנון השניה אירוע אסון בכפר גלעדי בו נהרגו 12 לוחמים מפגיעת קטיושה. זה היה בצהרים. שעתיים אחר כך התקשר אלי ממש מהשטח, אחד המפקדים והזמין אותי להופיע בפני החיילים. שאלתי אם יש להם מרחב מוגן. הוא צחק על השאלה: "אנחנו מפוזרים בחלקת האבוקדו, נדמה לי של נאות מרדכי", אלוהים, זה כמה קילומטרים ממקום האסון של הבוקר. היססתי. והוא אמר: "תראה אנחנו פה, נישאר כאן גם בלי המיגון, לחבר'ה זה מאד חשוב לעשות שמח, אבל אם אתה חושש, תישאר בבית. אנחנו כאן". תוך שעתיים ארגנתי קלידן, זמרת, מערכת הגברה והיינו שם. קיבלנו שכפ"צ ואפילו כובע פלדה (במהלך ההופעה הורדתי). אחד השירים הראשונים ששרנו איתם היה... כמובן... "תחתונים וגופיות". חייל אחד שעוד לא נולד כשנכתב השיר קפץ מיד ושר איתי. לא היה לנו איך להקליט אבל ביקשתי שצלמו אותנו.
השירה הזו הוכיחה לי שוב, שאפשר ואפילו מתאים, לשיר ולשמוח גם כשעצובים, ואפילו כמה שעות אחרי שנהרגים חבר'ה 5 ק"מ ממך, וגם לך אין דיור מוגן.